ביקורת ספרותית על ריקוד שלא נגמר מאת אַרְתוּרוֹ פֶּרֵס־רֶוֶורְטֶה
ספר בסדר

---

ספר שונה ממה שהכרתי בכתיבה של הזמן האחרון.
זהו סיפור של שנים: מרסדס, אישה צעירה שעולמה והפתעותיו לפניה, ומקס, רקדן מיקצועי, נוכל שרמנטי בסיגנון ג'ימס בונד, מרגל לעת מצוא ו..פושע לעת מצוא.
הגבר הקלסי.
זהו ספר בן שני מרכיבים עיקריים: זמנים עברו, רטרו, עם חוקי התנהגות ומוסר משלהם: מותר לרמות אבל בשרמנטיות, לחיזור ורומן יש כללים, ביניהם האיטיות, המיסתורין ככלי להעצים את התשוקה.
וההוה שהוא הסתכלות רטרו עם גילויים משלו.
הספר איטי מאוד בתחילתו ומקבל תאוצה יחסית בהמשך.
יש בו עירבוב של זמנים באותו הפרק ולעיתים בתוך הקטע עצמו.
הזוג מדבר על תחרות השחמט, תוך מעבר בלתי מורגש למלחמה הקרה, וחזרה לסוף מלחמת העולם השניה ואיזכור הפצצה האטומית.
בקיצור, ספר קצת משונה.
אני תוהה אם הייתי יודע מראש שזה תוכנו ואופיו, הייתי נגש אליו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על ריקוד שלא נגמר