סיפורנו מתחיל בליבי, חוקרת שב"כ,בת קיבוץ, מוכשרת ביותר, שעומדת לפני חופשת שחרור.
כבר בהתחלה ברור לנו כי ליבי בעלת "נפש הומיה". היא "מותירה אחריה פרצופים ועוד פרצופים של בני אדם עצורים...אלפי בני אדם שמצטיירים לה כשדה אנושי ענק , עומדים צפופים זה ליד זה, ראשיהם זרוקים לאחור, פניהם שלוחים לשמים בעיניים קרועות ופיות פעורים כפצעים שחורים, פצעים שמתוכם ניגרים נהרות של מלים, מילים עשנות, מילים בוערות,