“#
ג'וליוס הנדרסון הוא מיליונר בסוף שנות ה-50 שלו. הוא גדול, מכוער, סוער, בעל אף ענק. חיצוניותו הפרועה מסתירה תוך רך, צורך עז לתת פורקן לרגשותיו, שאיפה למשמעות. הוא מספר פה בגוף ראשון על עצמו וזה נשמע כמו השכן, שמספר סיפור לחברו, בלי שום פילטרים, בדרך מבולבלת קצת. הוא פשוט שופך החוצה, באופן לא ערוך, את מה שהוא חושב באותו רגע. הוא אומר מה שהוא חושב, לא חושב על מה שהוא אומר (הבטיחו לי שבאידיש זה נשמ”