ירון אביטוב

ירון אביטוב

סופר


1.
2.
3.
אחת לחודש, בפייסטה של 'נוצ'ה סנטיאגרה', לובשת סנטיאגו דה קובה חג, וההמונים יוצאים לרחובות לשיר, לרקוד, לשתות וגם להתאהב. סיפורי 'הלילה של סנטיאגו' מתארים את ההווי הקובני המיוחד הזה: רקדנית בקרנבל הנקרעת בין שני מתופפי קונגה המקנאים לה; גיבן המוצא אהבה ב'ליל כל הניסים'; מחלק לחמניות שמחלק את אהבתו במנות קטנות; קובני החי במיאמי ויחסיו הטעונים עם עברו ועם אחותו הקטנה; גנב אופניים רדוף שדים; נהג משאית זקן שנתקע בעלייה ועושה את חשבון חייו לאחור; שני קוטפי קוקוסים קשישים הנאבקים על אותה טריטוריה; נערה שחתנה נטש אותה והיא מגדלת רולים בשיער; אישה רעבה שמצמיחה סיר פלא על הראש; חזירה שהמאהב שלה נשחט; כלב המשתין על פסל של צ'ה גווארה; צ'יקה שיום הולדתה נחוג פעמיים בשנה; מכונית הנגררת על - ידי גורר שיכור בדרך לשום מקום. אלה ואחרים הם גיבורי סיפורי 'הלילה של סנטיאגו', שכמו נכתבו בידי סופר קובני, אבל מחברם הוא ישראלי, ירון אביטוב, ששהה בשנים האחרונות בקובה ולמד את תרבותה. הסיפורים אנושיים ומצחיקים, ססגוניים ומוזרים, בעלי גוון חברתי רגיש, נקראים בשטף, ומאירים בחום את העם הקובני על שלל דמויותיו: מחלקי מים, ספסרי דלק, מאכערים לכל דבר ועניין, ורקדניות זקנות, שהבמה שלהן היא הרחוב. סיפורי 'הלילה של סנטיאגו' כתובים בחלקם כאגדות, בתערובת ססגונית של ריאליזם ופנטסיה - ומעניקים לקורא צוהר נדיר לתרבות הקובנית ואורחותיה. עם זאת, איכויותיהם אינן קשורות בהכרח רק למקום ולזמן, שקפא בקובה על שמריו ומנציח עולם הולך ונעלם, והוא יכול להזכיר הווייה שהייתה קיימת בארץ עם קום המדינה - הוויית עוני של חולמי חלומות. "תמימות היא שם המשחק בקובה", כותב אביטוב באחד הסיפורים, "הזרים סבורים בטעות שהקובנים תמימים, והקובנים סבורים בטעות שהזרים תמימים, ונשאלת רק השאלה מי יתפכח ראשון וכמה זמן זה ימשך." זהו ספרו השישי של ירון אביטוב, שהרומן הקודם שלו, 'פתק מאמא', זכה לשבחים נלהבים מצד הביקורת. "מספר טבעי. . סיפורים שובי לב... שיחבבו את הספר האנושי הזה על רבים" (יורם מלצר, 'מעריב'); "סיפור עלילה מרתק" (רוית נאור , 'מעריב'); "שיר הלל לאם המזרחית הגדולה והחמה... הומור טוב" (חיה הופמן, 'ידיעות אחרונות'). עוד מספריו הקודמים: 'הסתכלות' ו'אדון הסליחות', שזכו בפרסים ספרותיים. במקביל ל'הלילה של סנטיאגו', יוצא לאור בהוצאת 'אסטרולוג' ספרו 'מדריך קובה', שנכתב יחד עם אבי הזאב ומבוסס על נסיונם הרב של השניים כמדריכי תיירים בקובה....

4.
"אמא לא ספרה לי כמעט דבר על חייה וזכרון הדברים שלא סיפרה, שאני מתאמץ עכשיו לדלות מתוך אי - הידיעה, חורך בקצות אצבעותי. אני כולי פצע של אי - היזכרות, של תמצית התשוקה לדעת שלא באה על סיפוקיה", כך כותב ירון אביטוב בפתח רומן - הסיפורים החדש שלו, המעמיד במרכזו את דמותה הכובשת ושופעת החום של האם - אשה צבעונית, מלאת הומור וחדת לשון "הזורה מלח על החיים ובוזקת סוכר על המוות". מתוך אמפטיה וגעגועים מתוארת מערכת יחסים סבוכה, כואבת ומשעשעת של ילד ואמו, ונפרשים חייה של משפחה בעלת מסורת טבריינית המתגוררת בשכונת פועלים בחיפה....

5.
6.
7.
"הומלס" הוא כל אדם, שבאמצע חייו נזרק לרחוב ונאלץ להמציא שם את עצמו מחדש. הומלס הוא מורד, מאהב ומשורר הרחוב. הומלס הוא האני האבוד והחרד שמצוי בכל אחד מאיתנו, הפוחדים שניזרק, שלא ירצו בנו עוד, שלא יאהבו אותנו, שינטשו אותנו. את כל הרגישויות הללו חווה הומלס בעוצמה ובאינטנסיביות מבעיתה ומשחררת בו זמנית. הומלס מעניק תפיסה ייחודית על החיים במימד זמן פנימי, המשוחררים מכבלי הממסד. הומלס הוא רומן סיפורים נועז ומקורי, שמתקדם במעגליות מסיפור לסיפור, ופורש חוויה קיומית ופילוסופית, בד בבד עם עלילות מרתקות ומפתיעות בתפיסתן את המציאות הנפשית הסובייקטיבית. ברומן הסיפורים "הומלס" פורש ירון אביטוב כנפיים מן הכתיבה הלירית-ריאליסטית, שאפיינה עד כה את מרבית כתיבתו, וממריא למחוזות הסאטירה והסוריאליזם, ההומור השחור והאימה. ...

8.
גיבורי קרב וגיבורי ציד; לוחמי עצמאות, סיני, ששת הימים, לבנון והאינתיפאדה; מגינים וכובשים; טירונים מבולבלים וותיקים עייפים; פצועים, הרוגים והלומי קרב שמקימים ממשלת בובות בסלון. וגם פלוגת הטנקיסטים המתה; חייל שמתלבט האם לשחרר רועה ערבי חף מפשע שנפל בשבי; ורבי-סמלים שמשתגעים ונלחמים בוופלות או בקורידה של לבנון. כולם-כולם, חיילים וחיילות, בחילות האוויר, הים והיבשה, לובשים מדי א' או דגמ"ח ויוצאים מבין דפי האסופה שלפניכם לעליית משמר ספרותית. הקשב! הצבא הוא נקודת המפנה בחייו של כל ישראלי – לטוב ולרע. "איפה היית בצבא?" זו שאלה שאף ישראלי לא יכול להימלט ממנה. במהלך השירות, מעמיס החייל הצעיר על כתפיו כמה מההחלטות הקשות והרות הגורל ביותר בחייו. כאן מעוצבת אישיותו האידיאית, המוסרית והרגשית. האסופה, שמקבצת סיפורים ושירים מאז קום המדינה, משקפת את סיפורי הגבורה מחד גיסא, וגם את הלבטים והמשברים מאידך גיסא, שפוקדים כל חייל. המסקנה היא שבמדינה הנאלצת לחיות על חרבה הצבא הוא חוויה מעצבת שמלווה את החייל לשעבר גם שנים רבות לאחר שחרורו, כשהוא מתיישב אל שולחן הכתיבה. רוני סומק; יצחק אוורבוך-אורפז; יהודה עמיחי; ס. יזהר; חיים גורי; נתיבה בן יהודה; נתן אלתרמן; משה שמיר; עמליה כהנא כרמון; יורם קניוק; יגאל סרנה; לאה איני; מאיר ויזלטיר; יצחק בן נר; יונה וולך; תלמה אדמון; רעיה הרניק; רוביק רוזנטל; עזריאל קאופמן; נאוה סמל; חגי ליניק; מאיר אריאל; אמנון דנקנר; יונתן פיין; ציפי שחרור; נתן זך; יורם מלצר; אודי זומר; בעז נוימן; רמי דיצני; יעל ישראל; יצחק לאור; יחזקאל רחמים; שלומי חסקי; יוסי גרנובסקי; לורן מילק; אתגר קרת; חיים באר; דוד ארליך; ישעיהו קורן; סביון ליברכט; בנימין שבילי; אלי מורנו; יהושע קנז; אריק א.; שולמית גלבוע; רן יגיל; יובל גלעד; שולמית לפיד; ירון אביטוב; מקסים גילן; ראובן מירן;...

9.
בתום רומן לוהט בן יותר מחמש שנים עם קובה, נעצר ירון אביטוב על ידי השירות החשאי הקובני, והושלך לבית מעצר הנראה כלקוח מהסרטים. את חוויותיו הקשות מכלא מיראמר בהוואנה, מול הזכרונות היפהפיים מקובה ומאנשיה החמים והפשוטים, הוא מספר בשפה קולחת ופיוטית, ברומן דקומנטרי מרתק ורב עוצמה, הבוחן את כל המיתוסים שיש למערב על קובה. "... כשהסוהר רוברט הוביל אותי, בעודי נעזר תוך כדי הליכה בקירות כמו במקל נחייה, הרגשתי כאילו אני צופה בסרט שבו אני משחק את עצמי. צפיתי במסדרונות של בתי כלא בעשרות ואולי מאות סרטים, אולם הפער בין הקולנוע למציאות היה עצום. במציאות, המסדרון המסויד לבן של כלא מיראמר היה הרבה יותר ארוך, ונראה לי באותו רגע כמו המסדרון הארוך ביותר בעולם. הוא הזכיר לי עדויות של מי שהיו כבר רגל אחת בעולם המתים, ובשובם, סיפרו שנסעו במסדרון ארוך ולבן אל המוות. גם עתה, כשאני כותב את הדברים, אני יכול לראות לנגד עיניי בבהירות את המסדרון הארוך הזה, והוא הולך ומתארך מרגע לרגע, מיום ליום, מחלום לחלום. ככל שחולף הזמן, המסדרון מתארך עוד ועוד בתודעתי, עד שאורכו יהיה מן הסתם כאורכה של קובה כולה: אלף מאתיים וחמישים קילומטרים. בחלום שחלמתי באותו לילה, אני צועד וצועד במסדרון הזה שנראה כמו מנהרה, וחושב שחייב להיות אור בקצה, אבל אין שום אור ואין שום סוף. אני ממשיך וממשיך לצעוד, ולעולם לא מגיע, לפחות לא עד שרוברט העיר אותי למחרת משנתי... ". "יומה" הוא ספרו התשיעי של ירון אביטוב, סופר, עורך, מבקר ספרות ועיתונאי. ספריו הקודמים (ביניהם "הסתכלות, דו"ח מבתי חולים פסיכיאטריים", "אדון הסליחות", "הלילה של סנטיאגו", "חתונה כבר לא תצא מזה" ו"פתק מאמא") זכו לפרסים ספרותיים ולשבחי הביקורת....

10.
בעל בית קשיש המבקש לחתן את בתו החיה בחו"ל עם הדייר שלו, אמיר; ג'ורג', סבל ערבי משופם המעביר את דירתו של אמיר; אלברט, דודו הנגר של אמיר, המפליא לעשות להטים עם השפם שלו; ובעיקר מזנון פלאי ורב מעללים - הם כמה מגיבורי הרומן החדש של ירון אביטוב, 'חתונה כבר לא תצא מזה', שכל דמויותיו מתלכדות לכדי סיפור עלילה סוחף, רווי הומור וגרוטסקה, אך עם זאת נוגע ללב ונוגע בבדידות. ירון אביטוב כבר הוכיח בספריו הקודמים שהוא יודע לערבב צחוק ודמע, וברומן החדש שלו הוא ממשיך בכך. ועם זאת, זהו רומן מעמיק, ששלוש העלילות שבו נעות בקווים מקבילים, עד שהן מתלכדות בסיום מפתיע. 'חתונה כבר לא תצא מזה' הוא רומן על תקווה ואשליה (ועל ההתפכחות ממנה) שמטפל ברגישות במערכות היחסים המיוחדות הנרקמות בין דמויותיו. אביטוב שר שיר אהבה לחומר שממנו עשויים הרהיטים ולמזנון - שמהווה סימבול חשוב בספר. הרומן מיטיב לתאר את יחסי יהודים - ערבים, ואת הפחדים הקמאיים בין העמים. ברבדי הלשון, הספר - שמבין דפיו בוקע קולה המרטיט של אום - כולת'ום - משלב בין שלוש שפות: סלנג ישראלי, עברית ספרות'ת וערבית מדוברת, וזה כשלעצמו מסקרן ומרתק. שלומי חסקי - עורך ספריו הקודמים של ירון אביטוב, 'פתק מאמא' ו'הלילה של סנטיאגו', זכו לשבחי הביקורת, שהגדירה אותו כמספר טבעי, רגיש ובעל חוש הומור משובח. "סיפורים שובי לב... סיפור עלילה מרתק... אביטוב יודע לספר סיפור, והתוצאה היא תפריט טעימות משובח" (מן הביקורות). עוד מספריו: 'הסתכלות' ו'אדון הסליחות', שזכו בפרסים ספרותיים....

11.
ב"האורות של מיאמי", ספרו של ירון אביטוב, מצטירת אמריקה הלטינית כמעים אטלנטיס אודה, שתושביה משתוקקים להמלט ממנה כי היא טובעת, אך מצד שני, אי - אפשר לעמוד בפני קסמיה. סיפוריו נקראים כמו "אגדות עם מצוירות", כדברי אחד מגיבוריו, והם משלביםם קסם מאג לצד תיאורים מכמירים של סבל, עוני ופחד. בקובץ, הכולל חיה ספורים ונובלה, דרים להם בכפיפה אחת נוצת הפלא של אמיליו האינדיאני; ה"מרקה", שרביט הקסמים, של פרנסיסקו המכשף, שמצייר לנשים הרות על בטנן; עובר שנולד כמו פסל עץ של ציפור' הבל אהבה, הכומס סוד אינדיאני קדום ומציל בורחים מטביעה, שהופך לבסוף לחבל מוות; כפות ידיו הענקיות של אנריקה ששולטות בו ולא הוא בהן; סופר המתנגד למשטר המקש לפני מותו להיפגש עם אביו המתנכר לו, וכן אסיר המדמה שאורוצ התעתועים המרצדים מולו הם של חוף מבטחים שאליו ניסה להגיע. "האורות של מיאמי" נוגע בשאלות של חירות והישרדות, כשהחבל מונח על הצוואר. בסגנון חסכני, אמין וחף מזיוף, הנע בין ריאליזם לפנטזיה, בונה ירון אביטוב עולם עשיר הנטוע בתרבות שלא הכרנו. הוא עוסק ב"אחר" ובגיבורים נואשים הנאבקים בממסד ובשלטון עד כדי חירוף נפש, והקורבניות שלהם היא בלתי נמנעת. סיםורים אלה הם ממיטב הפרוזה של חתן פרס ראש הממשלה לשנה זו. על "האורות של מיאמי": "אביטוב הוא מספר ייחודי הן בנושאי סיפוריו והן בסגנונם" (ראובן מירן) "מצבים אנושיים ואמינים מאוד" (יצחק אורפז) ירון אביטוב זכה לביקורות נלהבות על ספרו הקודם "יומה", ולשבחים רבים על ספריו האחרים, ביניהם: "פתק מאמא", "אדון סליחות" ו"הסתכלות"....

12.
13.
14.
15.
16.

בשנתיים האחרונות קראתי מאה ועשרה ספרים. אני יודע את המספר המדוייק, בין השאר כי על כל אחד ואחד מהם כתבתי ביקורת ב"סימניה". היו מקרים שלא היה ... המשך לקרוא
49 אהבו · אהבתי · הגב
הדפים הראשונים של הרומן הומלס הזכירו לי למה כל-כך אהבתי את "אדון הסליחות" ספרו הראשון של ירון אביטוב. יחד עם השוני הרב בין התכנים והסגנון ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
ספר כנה אמיתי ומשקף את המציאות המרה והקשה בה חיים נפגעי הנפש.איך החברה "מנסה" לעזור אבל הכסף מדבר... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
**** לא מזמן קראתי על איזה מחקר שהראה שרובנו, אף שאנחנו לא מודעים לכך, מגבשים את דעתנו לגבי אדם מסויים שאנחנו פוגשים לראשונה, תוך פחות מש... המשך לקרוא
32 אהבו · אהבתי · הגב
"בהמשך קרב סיגריה בוערת לזרועי, נהנה להתבונן בעור המצטמרר..." עמוד 101 "ואתה אדון פסיכולוג עם הזקן, למה אתה לא עושה שום דבר בשביל להציל את הבן... המשך לקרוא
במקום שבו האדם מואס בחייו, הוא מקבל רגע אחד של חסד שכולו כאב. צער הגוף על חולי הנפש. מרק קורקבנים הוא סיום מופלא לאנטלוגיה פיוטית, קיומית, ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ