אחחח, אין כמו להירגע מקשיי היום-יום שלנו באמצעות נבירה בצרותיהם של אחרים... זה בטח שאול מאיזו תיאוריה פסיכולוגית ידועה ואני סתם עוסק פה בניכוס נכסים, אבל אניוויי: חזרתי אל הספר האדיר הזה אחרי מרתון מקרי (?) עם האישה, של כמה סרטי קולנוע איכותיים מבית היוצר של מירמקס/וינשטיין (הסיפור האישי של שני החברה' היהודיים האלה, הרווי ובוב, עם ענייני ההקמות-מכירות שלהם, ראוי לבדו לסדרה עלילתית. במינימום), בעיק

<mark>וולטר סקוט</mark> (1771-1832) כתב את אייבנהו בתחילת המאה ה-19 והוא יצא לאור ב-1820. יש כאן את כל הדמויות הנודעות מן הפנטזיה ההיסטורית האנגלית הימי ביינמית, חלקן דמויות בשר ודם היסטוריות שהפכו לאגדה וחלקן פנטזיה. המתכון המוצלח להצלחה ספרותית זו כולל סיפור המבוסס על ההיסטוריה בחלקו, מאבקים בין נורמאנים לסכסונים, מזימות נגד המלך המפורסם ריצ'רד לב הארי שנמצא לאורך רוב הסיפור בשבי הצרפתי, מלחמות אבירים, רובין

אנגליה רחבת ידיים, ירוקת עד, מישורים-מישורים נישאים אל על, לרוחב ולאורך, כאשר שעטות הסוסים נשמעות מרחוק, המולת הבריות אופפת את העמקים, כאשר האביר מתכונן אל קרב חייו- להגנת אהובתו ומולדתו.
קרבות לשם ההתפארות והכוחניות הגברית, בדיחות סרק של ליצן בור אך נאמן עד מוות, חיצים הנשלחים לכל עבר. מלך מנושל שנאבק על החזרת כיסאו.
שיבה מארץ הקודש אל תוככי התככים הפוליטיים הניטשים בין שתי הקבוצות השולטות באנ

קלאסיקה רומנטית. הספר גדוש באירועים, מלחמות, כיבושים (גם מלחמתיים וגם רומנטיים) ובמיוחד - בתיאורים.......
לפעמים התיאורים ממש מייגעים, אבל למי שהיסטוריה מעניינת אותו, ובמיוחד אבירים , אנגליה וארץ ישראל (כן, גם אנחנו מוזכרים שם, ותודה לסר <mark>וולטר סקוט</mark> שהביאנו עד הלום, אנחנו רצינו כאן, והוא הביא אותנו לשם)

מה שכן, בגלל גודש התיאורים, ומספרן הרב של הדמויות, היה קצת קשה לעקוב אחרי כל הכיבושים והפליש

במסגרת דילול ספרים מהספרייה בה אני עובדת, לקחתי על עצמי לקרוא ספרי נוער שאף אחד לא קרא מעל 5 שנים, חלקם נראים ממש רע ואף ילד לא ייגש אליהם אם לא יהיה מישהו שימליץ לו עליהם.
הגעתי ל"קמע" עם ציפיות כי את ספרו המפורסם ביותר של סר <mark>וולטר סקוט</mark> - אייבנהו, מאוד אהבתי כילדה.
הספר די מרתק ונחמד שהוא מתרחש כא בין עכו לעין גדי. כמו שהסופר אוהב יש אבירים נועזים, עלמות יפיפיות ולא תפגוש אפילו דמות אחת שהיא

אבירים
מלכים
תככים
דהירה אל האופק
אוהלים

מה עולה בראשכם כאשר אתם שומעים את שורת המילים הזאת? אביר אמיץ היוצא להציל את אהובתו? מלך שמנסים להתנקש בחייו?
מלחמה מתוכננת שבה המשתתפים יצטרכו להפגין עוז רוח?


אתמול בלילה במשך כשעתיים קראתי בעניין רב את ספרו של <mark>וולטר סקוט</mark> " תרופת הפלאים" אשר מתאר את תקופת מסע הצלבנים הנוצרים בארץ ישראל והמלחמה כביכול בין המוסלמים לבין הנוצרים אך ככל שאנו ממשיכ

אבירים העשויים ללא חת עוטים על גופם שריון מבהיק וקשיח. הם נשבעים להגן על בת הדוכס הנאווה והנועזה עד טיפת דמם האחרונה. מלחמה נוראה מתחוללת בין הוולשים לנורמנדים וכוחם של הנורמנדים הולך ואוזל. לא ירבו הימים עד שיקרסו תחתם כליל...
מאין תבוא הישועה? מאין יבוא עזרם?
הנורמנדים מתבצרים במבצרם ואובדי עצות הם. הכיצד יצליחו לצלוח את המפלה הממשת ומתהווה לנגד עיניהם? האם ישנו סיכוי קל שבקלים שיצליחו? והאם

ספר אדיר. <mark>וולטר סקוט</mark> משלב עובדות היסטוריות יחד עם העלילה בדרך הטובה ביותר. הספר העביר לי יותר מידע ממה שהיו מעבירים עשרה שיעורים על ההיסטוריה של אנגליה.
העלילה נהדרת ומעניינת, טיב האופי של הדמויות היה מרתק כל פסיכולוג ולסיכום אפשר לומר שמאוד אהבתי את הספר. רק דבר אחד הפריע לי, הדרך בה מוצגים היהודים בספר. על אף שסקוט התכוון להיות אוהד ליהודים אי אפשר להסיק מן הספר אלא שהיהודים הם קמצנים, חמדנים,

אתם שואלים איך נפגשנו?
זה היה שידוך מהזן המוכר. שמעתי את השם שלו עולה מידי פעם (אצל ספרים אחרים שקראתי), היה נשמע שהוא אחד שיש לו סגנון וקלאסה. אמרתי יאללה, ננסה.
בלי הרבה תכנונים, בלי הרבה גינונים. היה משהו קצת מבהיל במראה: מרופט, אפילו הספרנית הקפדנית לא טרחה לעטוף, לא חשבה שיהיה מי שיאסוף, תרגום ישן, בלוי ולא ממש קטן. ככה נח לו באיזו פינה שממנה יכול היה להשקיף ולתת לי צביטת אשמה אבל לא כזו