ביקורת ספרותית על אייבנהו מהדורת מרגנית - מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער # מאת וולטר סקוט
ספר טוב

---

אתם שואלים איך נפגשנו?
זה היה שידוך מהזן המוכר. שמעתי את השם שלו עולה מידי פעם (אצל ספרים אחרים שקראתי), היה נשמע שהוא אחד שיש לו סגנון וקלאסה. אמרתי יאללה, ננסה.
בלי הרבה תכנונים, בלי הרבה גינונים. היה משהו קצת מבהיל במראה: מרופט, אפילו הספרנית הקפדנית לא טרחה לעטוף, לא חשבה שיהיה מי שיאסוף, תרגום ישן, בלוי ולא ממש קטן. ככה נח לו באיזו פינה שממנה יכול היה להשקיף ולתת לי צביטת אשמה אבל לא כזו שעוצרת את מהלך החיים רק לכבודו. קדמו לו.
ואז פתאום זה התאים, הוא נכנס באיזה רגע לא ממש דרמטי, השתלב כמו כסיה ליד. התחיל נחמד. נעתי באי נוחות כשהוא דיבר על יהודים אוהבי כסף, כמעט חשבתי לעזוב ואז... הוא אז... אז נהיה לנו כל כך טוב!
חברים וחברות, לא ידעתי את אייבנהו, לא ידעתי מה מצפה. באופן כללי יש לי מניפסטים די מנומקים נגד קריאת המאחורה של הספר, ובמיוחד שהספר שהחזקתי היה כרוך בכריכה של ספרנית מהמאה התשעה-עשרה בלי שום עקבות. אנונימי מוחלט. פתאום הכרתי שמות מן העבר, לוקסלי הקשת המחונן, הגבירה רובינאה עם הבלונד המהולל שמופיע כל אימת שיש צורך במפגן אבירות ולסיום סיומת - המלך ריצ'ארד לב ארי (שמאז רובין הוד גברים בגטקעס ישאר לעד בדיוקנו של פטריק סטיוארט). בקיצור ידידיי, נקלעתי אל ימי הביניים באנגליה בחברת העלילה הטובה והכמעט מוכרת, שכן למי שמצפה לספר על רובין הוד זה לא ממש זה, יש המון שינויים ומורכבויות, אבל למי שמחפש משהו שמתכתב עם זה, או בכלל אם אתם חובבי טירות עתיקות ואפלות - יאלל'ה ובכיף.
התרגום שקראתי של אורי רפופורט בהחלט טעון עדכון, ומכיוון שלמיטב ידיעתי יש, אז ממליצה לנסות קודם אותו.

מה יש בו? פטריוטיזם אנגלי מהזן האנכרוניסטי כיום, שזה נחמד. חוש הומור ידידותי, סיפורי אבירים, חרבות, תחרויות, נסיכים, שזה המקבילה הגברית לשמלות ונשפים אצל ג'יין אוסטין, סימנתי לייק.

מה הסתבך לנו בקשר? ובכן דמותם של יצחק ורבקה היהודיים מעוררת הרבה דברים, נראה שסקוט החביב בהחלט רוצה להיות ה"גוד גיי", זה שלא יואשם באנטישמיות, הוא מהפתוחים וטובי החברים שלו יהודים. כזה. ובדיוק בשל זה הוא בהחלט נופל היטב בבורות המוכרים והידועים (יהודים אוהבים מאוד כסף - אפילו יותר מאת הילדים שלהם ועוד מיני תובנות נחמדות שכגון אלה, רק שבשונה מאחרים הוא טורח לנמק זאת באופן היסטורי-גיאוגרפי מרשים. ובכן.) כל זה מזכיר לי מקרה בו הגיעה גברת לרבנות בגרמניה בבקשה להיות מוכרת כיהודיה. היא ישבה מול מועצת הרבנים שביקשה לשמוע ממנה את כל שהיא יודעת על יהדותה כדי לבחון את הדבר וכך ענתה אותה אישה: "הבית של סבי וסבתי היה מאוד יהודי, אני זוכרת כל שנה איך היו אופים את המצות עם דם של ילדים נוצריים".

ברוך שעשני כרצונו.

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על אייבנהו מהדורת מרגנית - מרגנית - ספרי מופת לילדים ולנוער #