“געגועים לגעגועיו
התחלתי לקרוא בספר אנדריאה של מרדכי בר-און , בהוצאת תשע נשמות, משום שסקרנה אותי העובדה שבר- און בגילו המופלג, תשעים ושתיים, מוציא ספר, שיש בו זיכרון מרגש וגעגוע עמוק אל נופי ילדותו, המושבה בתקופת המנדט.
ואז לפתע הבנתי תובנה עמוקה שהבליחה אלי בפתאומיות, אבי בחייו האחרונים, כל כך התגעגע לנופי ילדותו, שהוא החל לקרוא שני ספרים של סופרים ישראלים המספרים את סיפורה של המושבה, הנוגעי”