ביקורת ספרותית על אנדריאה מאת מרדכי בר-און
ספר טוב

---

זהו ספר קטן על סיפור קטן שכתוב בפשטות ובתמימות של פעם.

יואב, מוצא עצמו במילאנו כחלק מטיסת עבודה שבה הגיע להרצות לבני נוער בקהילות היהודיות. הוא נכנס במקרה לגלריית אמנות ושמו של האומן מכה בו זיכרונות עמוקים מפעם. האם זה הוא? שואל את עצמו. אני חייב לברר. הסיפור חוזר אחורה אל 1941. יואב הוא נער הפוגש באנדריאה, חייל איטלקי שנפל בשבי וכעת נמצא בפלשתינה. בין השניים נרקם קשר עמוק של חברות המבוססת על אהבתם לאמנות וציור. האם החברות ביניהם תשרוד כאשר תתווסף אליה צלע נשית?

הסיפור חמוד ונוסטלגי. הוא נותן נקודת מבט על האנשים של פעם שחיו במדינה, על המקום הזה שהיה נראה אחרת לגמרי ועל הזמנים שבהם הכל עוד היה תמים ולא מושג. בתיאוריו המדויקים והנעימים, הצליח הסופר לגרום לי להריח את ריח הפרדסים והמרחבים, לראות בדמיוני את הגלריות העתיקות ולחוש את האחדות החברית שנרקמת בתנועת הנוער.

הספר אמנותי ביותר ויש בו מידע רב על אמנים שפעלו באירופה וגם בישראל. ניכר שהסופר שולט באמנות וחש כלפיה תשוקה גדולה. עם זאת, יש המון תיאורים משמימים ומיותרים שקצת יוצרים תחושת התפלספות ומסיטים את הסיפור מהעיקר.

הדמויות עצמן מסקרנות מאוד וכל דמות מקבלת נפח. גם אימו של יואב מקבלת מקום ומשקל כאישה הגלותית הנעימה שבדידותה גורמת לה לדבוק בהרגל הכנסת האורחים שלה, לשאול לשלום הזרים ולאמץ אותם אל חיקה.

זהו סיפור על התבגרות ועל נער שהדמויות שפגש במהלך נעוריו עיצבו את מי שהפך להיות כיום. מרגשת התחושה שהספר מעביר על החותם שמשאירים אנשים שאנו פוגשים במהלך חיינו. כל אחד שנכנס לתוך עולמנו יכול לטלטל אותו ולהיחרט לעד בזיכרון.

"זה היה געגע כמצב של קבע. געגוע כיסוד הקיום. אולי כביטוי של כמיהה למה שטרם קרה ואולי לא יקרה אף פעם. געגוע הפושט בגופך ומתמזג עם הדם השוצף בעורקים והופך לעצם מעצמותך דווקא משום שאתה יודע שלעולם לא תוכל להרגיעו".

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על אנדריאה