לפעמים אני מקנאה באנשים שהציניות לא טבועה בהם. כאלה שמתכוונים למה שהם אומרים, ואומרים רק את מה שאליו הם מתכוונים. האנשים האלה תמיד מצטיירים בעיני כטובים יותר, תמימים יותר ואפילו טהורים יותר. קשה לי להסביר למה.

בחיים האמיתיים עושה לי טוב שיש לצידי מישהו מהסוג המתואר, שהוא ההיפך הגמור ממני, לכן התחתנתי עם אחד כזה. אבל כשזה מגיע לספרות- תנו לי ציניקן, נרגן, חסר עכבות ונושך. כזה שלא דופק חשבון ואין

בשבילי ספר מעולה הוא ספר אשר משאיר לי חומר למחשבה , ואכן במהלך קריאת ספר זה לא הפסקתי לחשוב על עצמי , על מכרי וכן אפילו על הציויליזציה האנושית כולה .
תארו לעצמכם שבוקר בהיר אחד אנשי העולם כולו מאבדים את יכולתם לראות ומה שמופיע מול עיניהם (ובעצם בתוך ראשם) הוא לובן בוהק הנראה כאילו צוללתם בים של חלב ,תארו לעצמכם איך הייתם מתקיימים ללא היכולת לחזור לביתכם מהעבודה , להשיג מזון ,תרופות , להיסתדר ללא

ל<mark>סאראמאגו</mark> היה רעיון – להסתכל לאנושות בלבן של העיניים דרך תרחיש אפוקליפטי דמיוני של עיוורון כללי. הסיפור נפתח בבחור אשר מתעוור באופן פתאומי בעודו ממתין במכוניתו לרמזור ירוק. הוא מובל לביתו בסיועו של עובר אורח, אשר מחליט לנצל את עיוורונו וגונב את מכוניתו. אשתו של העיוור לוקחת אותו אל רופא העיניים אשר לא מוצא כל בעיה בעיניו. בינתיים אותו גנב, עובר האורח, גם מתעוור, וכך, כמו באפקט דומינו, מתברר שהעיו

ישבתי ברכבת התחתית באחד הפרברים וקראתי עיתון בדרכי לסדני, מתי שהוא העיניים התערפלו לי ובקושי ראיתי. חשבתי שאולי אם אפקח את העיניים במקסימום שלהם אראה טוב שוב. אך התבדיתי. ירדתי מהרכבת כשאני מחשבת את הדרך וכמה מדרגות או מעברי חצייה נשארו לי להגיע. כמעט ולא הצלחתי לראות ואז סוף סוף כשהגעתי כבר קרוב לאכסניה ששם גרתי כבר זחלתי על ארבע על המדרכה ממששת את המעקה. ( מחזה סוריאליסטי לכל הדעות ) בפתח הדלת

קין בן אדם, רצח את אחיו ונענש על-ידי אלוהים להיות נע ונד בארץ, או ליתר דיוק, נע ונד בארצות הזמן.

על חמור פלאי, מעין אב-טיפוס למכונת הזמן, מפליג קין בין עתיד ועבר, משוטט בין שלל אירועים נודעים – לרבות עקדת יצחק, סדום ועמורה, חטא עגל הזהב, מגדל בבל, פרשת איוב והמבול.

לקין מתחוור שכפי שאלוהים בחן את טבעו שלו (קנאתו), כך המשיך, בשעשוע פושע לאתגר את בריותיו. מגוחך להעמיד בניסיון את בריותיך, ואכזר

כמה ש<mark>סאראמאגו</mark> ידע לפלוט מפיו אמירות מעוררות בחילה על מדינתנו היפה, ככה ידע עם עטו ליצור עולם קסום. מכל דף שמעבירים בספר הזה משתחרר אבק פיות הממלא את החדר. דמויותיו קמות לתחייה ונופיו נראים מבעד לחלון ביתו של הקורא. כשיורד גשם בספר אז פותחים מטריה, בבוץ נועלים מגפים ובחום נוטפים מזיעה. טוב, מישהו נסחף פה...
הרקע לספר מתרחש במאה ה-18, פורטוגל היא מעצמה בשקיעה, האוכלוסייה רעבה ללחם והאינקוויזיציה מש

אני חלש. מה לעשות, פשוט לא מסוגל לעמוד בפני הספרים שלו. אני יודע היטב מה הולך להיות בפנים. כתיבה "סמיכה", המורחת משפטים על פני מספר עמודים, צלילות מזדמנות אל תוך מעמקים פילוסופיים וציניים, סיבוך מסוים המצריך לקרוא את אותו המקטע יותר מפעם אחת לעיתים לא רחוקות. אני מודה – מדובר כאן במזוכיזם. לא ניסיתי צורות אחרות של הסטייה הזו, פרט לזו הספרותית, אך מן המפורסמות כי המתמסרים לה חווים הנאה בסופו של דב

"נע ונד תהיה בארץ", כך קולל קין, רוצח הבל אחיו, על ידי האלוהים. קין גורש לארץ נוד, ארץ בלתי נודעת, ששם הזמן והמרחב נעים קדימה ואחורה.
קין הוא איש חסר בית, הומלס, שרק לילית היפה תקבלו ותאמצו אל חיקה החם, אך תמיד אות קללת אלוהים הטבועה על מצחו, תזכיר לו את קללתו לנוע ולנוד במרחבים צחיחים וחסרי צדק.

קין נע אל עבר אירועים שטרם קרו או שקורים בהווה אחר. הוא רואה את אברהם עוקד את יצחק בנו במצוות האל

אגדה על אהבת השמש והירח.
באלתאזאזר הצעיר, שלמשפחתו הדביקו הבריות את הכינוי 'שבע שמשות' חוזר ממלחמה עם ספרד קטוע יד שמאל. המלחמה לשם מה? לשם מילוי אחר גחמות המלכים. ומה לו, לחייל הפשוט להלין על מר גורלו? גם ליושב במרומים אין יד שמאל, כך אומרים לו, הרי כל הצדיקים תמיד יושבים מימינו...


וכך משוטט האיש ברחבי פורטוגל מולדתו עד שמובילות אותו רגליו אל האם המניקה ליסבון. מה פוגש באלתאזאר בבירה של