את רוצה לצלול למבוך בין חיים למתים, ולחפש אישה שקיימת רק על הנייר?

כל השמות – ז'וזה סאראמאגו

משמעות והיגיון אף פעם לא היו אותו דבר.

עלילה:
בעיר אנונימית בשלהי המאה העשרים, פקיד זוטר מחפש אישה אבודה.

משקל: בינוני

מניעים את הסיפור: בעיקר דמויות, פחות עלילה, בקושי רקע

דמויות מעוררות: השתקפות-פנימית, דריכות-עמומה, סקרנות-חולנית, היקשרות-טראגית

וייב: מהורהר, רודף, מלנכול

הפתיע אותי עד מאוד, מדובר דווקא באחד הישנים שלו ולא החדשים אשר זוכים לתשבוחות בראש חוצות.

קשה שלא לחוש הזדהות עם הפקיד הבודד(ז'וזה- כשמו של המחבר) שנע ונד בין ספריית החיים לספריית המתים, מעין משל קטלוגי ויבשושי על הקיום שלנו.
המסע שלו אחר אותה אישה שלא הכיר, שמתה בנסיבות מסתוריות, חייו חסרי התועלת בהיררכיה של פקידים.
(מזכיר את גוגול במובן הזה)

הוא אחת הדמויות שובות הלב ביותר שקראתי בספרו

ספר שנותן ביטוי לאובססיה של חיפוש המופיעה לה באקראי. בסופו של מסע החיפוש,גיבור הספר מוצא את מבוקשו,אך אין בכך להשקיט ולהרגיע את דעתו ואת יצר החיפוש. הוא לפתע נטען בסוללת חיפוש חדשה ומתחיל שוב את המסע.הדבר עשוי ללמד על כך שההרגל וההתמכרות האובססית לעניין מסויים משכיחים את המטרה המרכזית, ומה שהיה בגדר אמצעי נעשה תכלית העיקרית. בנוסף אפשר לומר שהעניין שהאדם מוצא בעולם גלום בעצם השאיפה להשיג את המטרה.

זה שהספר מקורי מאוד, לא מפתיע את מי שמכיר את סרמאגו.
זה שכתוב בשנינות ובשפה מיוחדת גם לא מפתיע.
אז מה שמפתיע הן ההתרחשויות בספר, אחת אחרי השנייה, שמביאות את הפקיד השמרן, המשעמם והשקוע עמוק בתוך בדידותו להשתנות לחלוטין , "להתפרע",
לשבור את כל המוסכמות, ולהגיע (ואולי גם להביא את הקורא), לתובנות די עמוקות.
בניית הדמות , כל כך טובה, שבסופו של דבר אהבתי אותו,הזדהתי עםהבן אדם הכל כך בודד הזה, עם