נראה שאין אדם, לפחות בעולם המערבי, שלא שמע על סיפורו של המלח האנגלי רובינזון קרוזו. מאז יצא לאור ב-1719, הספר הוא רב-מכר אהוב. אולי כי זה ספר הרפתקאות סוחף, אולי בגלל שהוא ספר אופטימי שנקרא בקלות, הוא נחשב לספר ילדים. הוא לא, כלומר לא רק לילדים. יצאו לאור לא מעט עיבודים וקיצורים במטרה להתאימו לילדים, אך הספר המלא הוא ספר שמתאים גם לילדים, גם לנוער וגם למבוגרים; הוא מקסים, הוא חי ונושם וקשה מאוד לה

אתם שומעים רובינזון קרוזו ומה עומד לנגד עיניכם? הקלאסיקה הזו בטח מהדהדת בכל סיפור של אדם שניצל איכשהו מספינה טרופה והעביר זמן מה באי בודד. וזה באמת המינימום שבמינימום.

זהו עוד סיפור על ניצחון רוח האדם במצבים לכאורה בלתי אפשריים לשרוד בהם.

רובינזון היה צעיר כשאביו ניסה לשכנעו בגיל 18 להמשיך את עסקיו, יהיו אשר יהיו. רובינזון הצעיר החליט שהוא קודם צריך דווקא להתרחק מאביו ועסקיו ולתור בעולם. כמה

לפעמים אני משוטת בחנויות יד-שנייה לאתר ספרים מעניינים. אם החנות הקטנה של הספרי יד שנייה ריקה יש לי הזדמנות ל"שבת בשורה הראשונה", להתבונן אם ישנו הכן משהו מעניין. חיבתי הרבה הן לספרי המאה ה-19, הפעם מהמאה ה-18. קלסיקונים המבטיחות סוף טראגי לגילום המצב האנושי.
קראתי בין היתר את ספריו של תומאס הרדי, דוסטוייבסקי, הספר האחרון שקראתי היה "אנה קרנינה", סוף טראגי שמכה בקורא בהדרגטיות משכנעת מובטח.
לפני

ב-25 באפריל 1719- פרסם <mark>דניאל דפו</mark> את ספרו האלמותי "רובינזון קרוזו". "ספר הספרים שימש את קרוזו כמקור להרהורים דתיים עמוקים בדבר ישועה, "וכתזכורת מתמדת לחטא הקדמון" שבעטיו התגלגל לאותו אי: "דחף הנדודים ה"שטני", שגרם לו למרוד בעצתו השקולה של אביו להמשיך בדרכיו- דרכי איש עסקים בן המעמד הבורגני הצומח באנגליה באותה תקופה. "ואיזה ספר היה ממליץ <mark>דניאל דפו</mark> עצמו ליטול לאי בודד? ייתכן שהיה מצביע על רובינזון קר

300 שנה בדיוק מלאו היום להוצאתו לאור של ספר קלאסי זה - הדבר אירע, לפי וויקיפדיה האנגלית - ב-25 באפריל 1719. בלקסיקון אופק לספרות ילדים, בערך על <mark>דניאל דפו</mark> - כרך א', עמ' 189, טור שמאל - כתוב אוקטובר 1719 וזו טעות.

כאשר מדובר בספר מפורסם כל כך, אין צורך להכביר במלים אבל הנה מספר הערות המבוססות על וויקיפדיה האנגלית:

1. הספר הידוע הוא חלק א' - ובעקבותיו באו חלק ב' שיצא גם הוא ב-1719 וחלק ג' שיצא

כמו רבים הכרתי את רובינזון קרוזו, מקריאה, כנראה מקוצרת וערוכה, אי-שם בילדות הרחוקה, ועד לפני כמה ימים לא חשבתי שיש טעם לחזור ולקרוא בו, זה הרי ספר הרפתקאות ארכאי וחביב לבני הנעורים. בעקבות המלצה חמה רכשתי את הספר במהדורה המלאה בהוצאת כרמל בתזמון מדויק של ימי בידוד, ונשאבתי לתוכו כמו בן תשחורת.
את העלילה של הספר, שיצא בשנת 1719 ונחשב לאבן דרך בספרות העולמית, והמבוסס באופן כללי על סיפורו של מלח בשם

להיות מוושלך במקום שעין לא ראתה. מקום שכף רגלם של מעטים דרכה בה.
ליצור דברים מבראשית, בשתי ידייך, לינוק את האווירה החמימה והירוקה של הסביבה. לבוז לקידמה בכורח.
לשזוף את העיניים בדמותם של יצורים שהמוח לא חשב אשר קיימים. להסתגל אל אורח חיים הזר לך לחלוטין.
לפתוח את ליבך אל ישות בלתי נהירה, חידתית, בה לא האמנת ובטחת עד כה וכעת היא חלק בלתי נפרד מחייך. יחד עם העולם הגשמי החדש שנגלה אל מול עיניך,

ולפני שאספר על רובינזון והחיים כהרפתקה אז הנה אחת משלי בארץ עם 700 ניבים ולא יכולתי שלא להיזכר אי שם בגינאה החדשה בשנות ה - 90.

הכל התחיל בכך שהנס זה שנסעתי איתו החליט לעזוב באמצע הטיול ולטייל לבדו. קורה אמרתי לעצמי, כמה דמעות שלנו נשפכו זה בזו ואז הוא לקחת את התרמיל והלך. (למרות שזה לא היה פשוט כי הקניבליזם לא זר במקום ודי חששתי). ערב לפני שטסתי חזרה לקרנס אוסטרליה, וגם שם הייתה יד המקרה כי ט

לצאת אל הים במאה ה-17 שווה ערך ללכסות את העיניים ולחצות כביש סואן. לא הייתה הטכנולוגיה הדרושה, לא היו מכמים, לא אנטנות או מכשירי קשר וגם למצוא את הנ"צ (מיקום) של כלי השיט היה פרוייקט לא קטן, מסובך עד מאוד. לצאת אל הים באותן שנים, ברוב המקרים, הסתכם בספינה טרופה וצוות שירד אל המצולות.

הסיפור עוקב אחר בחור צעיר, רובינזון קרוזו שמו, שחלם לצאת אל הים ולחיות את חייו של יורד ים. קרוזו בחר לצאת אל הי