» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (47):
יום אחד,
ביבליודרום,
ספרים שצריך לקרוא,
גברת עם סלים,
פרוזה,
לקניה עכשווית,
נשמעים מעניינים,
מעניין,
יהדות ומחשבת ישראל למכירה,
צבא ובטחון, ציונות, ישראל והסכסוך, המזרח התיכון למכירה,
ספרים שרוצה לקרוא,
מעוניין לקרוא,
המומלצים שלי,
קראתי,
לגלות עולם - מסעות ומקומות,
לקרוא,
STORIE DI COPERTINA,
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
קארי און,
ספרות מקור,
תומחר ,
ראשונה,
דו,
טובים,
קראתי,
ק - 2017,
קראתי,
להשאיל מהסיפריה,
ק ר א ת י,
A14,
MEGA SALE ספרים במבצע 3 ב50שח ומשלוח חינם,
צריכה לקרוא,
קראתי,
שוקלת לקרוא,
ספרים שקראתי,
רוצה לקרוא 3>,
קראתי,
מחכים על המדף,
רשימת קריאה,
האהובים ביותר,
תשפד,
מלחמות, טראומה, שכול ואבלות,
יהדות,
ספרים על השביעי באוקטובר,
ספרים שאני רוצה לקרוא בקרוב,
הספרייה שלי,
מה יבטיחו לילדי סתיו שנת 23?,
עוד ...
|
1.
|
|
"את שמונת החודשים שבהם הייתי מפקד אני נוטה להחשיב לתקופה המשמעותית בחיי. אהבתי את החיילים שלי (וזה לא בהכרח הדדי) וראיתי בפיקוד עליהם שליחות אמיתית והזדמנות חינוכית נדירה, גדולה ומרגשת. ניסיתי, איכשהו, במשך תקופה זו, לחבר בין שתי האהבות הגדולות שלי, האהבה לתורה והאהבה לחיילים...". (מתוך ההקדמה)
במבט עדין, כן ומשועשע, מתוך חיפוש עיקש אחר רלוונטיות, מתוך כבוד לתורה, ובשפה של חפ"ש, מבקש יאיר אגמון ליצור גשר בין חיי היום-יום של החייל הקרבי לבין התורה. בספר חפ"ש יוכל כל חייל, בעתיד, בעבר ובהווה, למצוא חיבור עדין, ממשק ייחודי ומקורי בין פרשיות השבוע לבי ןהשירות הצבאי המחוספס. הדרשות לפרשיות השונות ולמועדי ישראל, שנולדו משיחות בין מפקד לחייליו ונאמרו בדרך קבע בכל יום שישי, מתוך אגלי זיעה צבאית, מהוות ניסיון צנוע להזמין את העולם הקשוח של הצבא לחיבוק הגדול שהתורה יכולה ואמורה לתת.
ספר חובה למתגייס הטרי, לחייל הוותיק, להוריהם, ולכל מי שטרם שכח את ריח המדים.
יאיר אגמון, בן 22, מתגורר בירושלים. הבן של אמא שלו, התלמיד של הרבנים שלו, המפקד של החיילים שלו. בימים אלה משרת בגדוד חי"ר, לומד תורה ומלמד חיילים איך לכוון M-16. חפ"ש הוא ספרו הראשון. ...
|
2.
|
|
קצין קרבי, סקרן ויצרי משתחרר מהצבא, אורז עגלת שוק קטנה, תופס טרמפ ויוצא למסע לא מתוכנן בארץ ישראל. אנשי הארץ, ובעיקר נשותיה, מציעים לו תשובות שונות לשאלה הגדולה שמטרידה אותו. עַם הארץ הוא קוקטייל משובח של מרד ושחרור הִיפִּי נוסח קרואק, עם ספקות, הומור ואשמה יהודית בריאה נוסח שלום עליכם. המבט של יאיר אגמון רגיש ורומנטי, אבל הקול שלו ציני, יבש ומפלח, והוא מתאר את הפסיפס האנושי המשוגע של הארץ הזאת בביקורתיות ובאהבה.
"בטרמפיאדה הנפתי יד פרושה. די מהר עצר לידי ג'יפ גדול ואמיתי ורציני ואדום, קצת ישן, אולי, אבל ג'יפ זה ג'יפ. בפנים ישב זוג צעיר עם ילד בכיסא ילדים מאחורה. האמא שנהגה אמרה, אנחנו מגיעים לאשחר, ואני לא ידעתי איפה זה אשחר אבל הכרתי את השיח עם הפרי הקטנטן והבשרני, ואמרתי אעלה באשחר אוחזה בסנסניו. הזוג היה מופתע מהזרימה שלי, ואני, כדי לא לצאת טפיל, הסברתי להם שאני לא נוסע עם מטרה, פשוט לאן שעוצרים לי אני מגיע, והם צחקו וסיפרו שפעם היה להם חלום לגור חודש במלא מקומות בארץ, חודש באילת וחודש בתל אביב וחודש בעין חרוד, כמו טיול, רק מעמיק. ואני חייכתי ואמרתי שזה בעצם מה שאני עושה, רק בלי הקטע המעמיק, ואולי זה הסיפור של חיי, לעשות דברים חשובים רק בלי הקטע המעמיק".
יאיר אגמון, יליד 1987, שירת בצבא כקצין בגדוד גרניט בחטיבת הנח"ל. ב-־2009 יצא לאור ספרו חפ"ש (הוצאת ראובן מס). סיפור קצר פרי עטו זכה בהמלצת השופטים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" בשנת 2011. לומד בבית הספר לקולנוע על שם סם שפיגל בירושלים. "ניסיתי לחשוב איך לקרוא לעגלה שלי. ידעתי שבעצם מתבקש שיהיה לה שם, כי היא למעשה השותף היחיד שלי לכל הסיפור הזה שאני מחולל, אבל איך אקרא לה..."
...
|
3.
|
|
זה הסיפור של יהונתן, סטודנט צעיר ומבולבל, שמנסה להבין מה לכל הרוחות גם לו לרצוח באכזריות את ארוסתו בפרק הראשון של הספר. זה גם הסיפור של יאיר, סטודנט צעיר ומבולבל, שמנסה להבין מה לכל הרוחות גרם לו לכתוב את הספר המטלטל והחצוף והמוטרף הזה, שמציע לקוראיו טריפ ספרותי חסר תקדים.
יאיר אגמון משנה את חוקי המשחק. דפי הספר נראים אחרת, העלילה הכפולה מתפרצת מכיוונים מפתיעים, ה'אמת' מתנסחת ונסדקת שוב ושוב ושוב, וכל הגבולות הבסיסיים ביותר שבין טקסט לקורא – עולים באש תופת (טקסטואלית, קולנועית וויזואלית) של בדיה ומציאות.
האם יהונתן הוא פסיכופת קיצוני המוחזק לבטח בין דפי הספר או שהוא למרבה האימה אדם המהלך חופשי בינינו, ויותר מכך – האם גם בנו, הקוראים, מצוי היסוד האלים, חסר הגבולות הזה, שיש גם ביהונתן? האם אפשר יהיה למצוא הסבר להתנהגות של יהונתן? האם התקופה שבה יהונתן ואנחנו חיים מאפשרת להתנהגות קיצונית שכזו להתקיים? האם האהבה של יהונתן אל שלי היתה "אמיתית"? האם יש אהבה אמיתית?
במרכז הרומן עומדים יחסיו של יהונתן עם הוריו, והיחסים של יאיר עם אמו כיסודות אוטוביוגרפים המסבירים (אולי) את התנהגותו כבוגר, הבדידות הגדולה של הגבר הצעיר בעולם המערבי הדורש ממנו תפקוד אינסופי והאלימות, המין והאסתטיקה – שלושה יסודות שמזינים זה את זה.קריאה ב"יאיר ויהונתן" היא קריאה בטקסט מלא אפשרויות, הבוחנת ללא הרף כיצד היא מתבצעת ואיזה רווח ומחיר היא מציעה ודורשת.
בטקסט משולבים סרטונים מלווה אותו מוסיקה מקורית שנכתבה במיוחד עבורו. כדי לצפות ולהאזין יש לסרוק את ה- QR המפוזרים לאורך הספר ומוסיפים לו ממדים חדשים
...
|
4.
|
|
ג׳ינג׳ית מבולבלת נוסעת לפסטיבל רוחני במדבר, ולא מצליחה לזרום עם כלום, גם לא עם עצמה. רב ותלמיד נסחפים בסיפור אהבה משונה, ומוצאים נחמה בזיעה, בתורה ובבשר. מפגש אקראי של גבר עם זונה טובת לב בלאס וגאס טובע בו חתימה שלא תימחה. צעיר חילוני נוסע לחגוג את ראש השנה באומן, קרוב לרבי נחמן, עם ההמון המשתוקק, ולא מפסיק להתגעגע. אליק וחבריו החרמנים יוצאים לחגוג את שחרורם מצה"ל בהפלגה צפופה של מנו ספנות בלב ים, כשברקע הולמים מבזקי המלחמה של ימי צוק איתן.
רומן הסיפורים של יאיר אגמון מתפלש בעולם הזה, בלי להתבייש, ומתוך תשוקה נואשת - אל האמת, אל העלוב והנשגב. הפרוזה ישירה ומסחררת. אכזרית ומלאת עדנה. היא מתפקעת מרצון לגעת בכול. בכל מה שאפשר. גיבורי הסיפורים מסתובבים בחיים האלה עם כמיהה נחושה. שמשהו יקרה. שמשהו יקרה. אך העלילות עולות על גדותיהן ומציפות אותם, בתנופה אדירה, ואיזו פעימה עמוקה ועיקשת, שמזמן לא הרגשנו בה, יונקת מן האדמה, מחלחלת באספלט ומטפסת במעלה הגב.
יאיר אגמון הוא סופר ובמאי קולנוע. שמשהו יקרה הוא ספרו הרביעי.
...
|
5.
|
|
שי־לי הכניסה זרת לפה של תינוקת בת חודש, שלמה התיישב על כורסה ועשה עצמו ישן, נסרין הוציאה את השרוכים מהנעליים של הילדים, מיקי ביקש מהמחבל לקיים את ההבטחה, עמית ליטפה את הפצוע האחרון במרפאה, ענר הדף שבעה רימונים מהמיגונית, עמנואל דאג שמכתב האהבה של החייל ההרוג, יגיע ליעדו.
והכול קרה ביום אחד. ביום אחד באוקטובר. זה היה אחד הימים העצובים בתולדות העם היהודי. מדינת ישראל קרסה מול עינינו. הארץ התמלאה בחללים, בחטופים ובפליטים. זה היה הרגע הכי נמוך שלנו, הכי חלש שלנו, הכי חשוף שלנו. אבל גם אז, דווקא אז, באותו היום ממש – קמו ועלו לנו גיבורים.
הם היו גיבורים כמו פעם. כמו בתנ"ך, כמו בתש"ח. גיבורים מסוג גיבורים. ולצד העצב המר והכלימה הצורבת, לצד הפחד, המועקה והדממה, הם העניקו לנו את האפשרות לספר סיפור אחר. לראות את הטוב, לשמוח באור, לזכור את החסד. ואת הסיפור הזה אנחנו מספרים עכשיו למען הדור ההלום שלנו, למען החיבוק שכולנו זקוקים לו, ולמען הדורות הבאים.
יום אחד באוקטובר הוא פרויקט מונולוגים ספרותי, שאפתני וחד־פעמי, שמעניק לקוראיו היכרות עם ארבעים גיבורים שהיו באמת. הסיפורים כולם מתרחשים באותן עשרים וארבע שעות, באותו חבל ארץ יפהפה וכואב. מי שיתחיל לקרוא בהם לא יוכל להניח את הספר מידיו. הגיבורים בלתי נשכחים. הסיפורים בלתי נתפסים. ובתוך כל התופת והצער הם מציעים לקוראים בהם רגע צלול של נחמה.
יאיר אגמון ('הטרמפיסטים', 'ספר האקסיות') הוא סופר ובמאי קולנוע, בעל טור שבועי ב'מקור ראשון', וזוכה פרס היצירה לסופרים עבריים (2022). זהו ספרו השביעי....
|
6.
|
|
"רוב האנשים אוהבים בנחת, ברוגע, מתוך בחירה מודעת ומחויבת ומסודרת ומתאמצת, הנה עכשיו אני אוהב, עכשיו אני אוהבת, שלוש ארבע וְ, רוב האנשים אומרים לעצמם, היא חמודה, ויפה, והיה לי כיף אִתה, אז נראה לי שזה זה, נראה לי שאני אלך על זה. רוב האנשים אוהבים סתם, בלי לגעוש, אבל יש כאלה, ברי מזל, בני זונות, שהאהבה שבוקעת מהם גודשת אותם ומציפה אותם וממלאת אותם ומכניעה אותם עד שהלבבות שלהם גואים בשצף חם. לפעמים זה קורה. זה לא קורה לכולם".
ספר האקסיות שכתב יאיר אגמון הוא גם ספר האקסים, ובו חמישה סיפורי אהבה כושלים, על גברים ונשים שרצו להתאהב, לאהוב ולחיות באושר ובעושר עד עצם היום הזה, אבל משהו לא הלך. הם כבר חיפשו, ומצאו, והשתוקקו, ואהבו, הם כבר הרגישו שזה זה, שעכשיו זה אמִתי, ואז באה הכלימה המרה של הפרידה.
בחמשת סיפורי האהבה שבספר אין "הֶפִּי־אנד" הוליוודי, רחוק מזה, ישנם החיים עצמם, מחוספסים וסדוקים, בוערים ואפורים, עגומים ומלאי נדיבות.
המסַפר כאן הוא מעין אקס מיתולוגי של המספר העממי היהודי. כמוהו הוא מכיר מקרוב את הדמויות, מרכל עליהן מאחורי גבן עם הקוראים והקוראות, כמוהו הוא מתמצא, לכאורה, בדרך העולם ובהליכותיו יותר טוב מגיבורי הסיפורים, אבל פעם אחר פעם הוא מתגלה כאדם שבור, ושבור לב, שאין לו מושג על כלום. בטח שלא על אהבה.
וכמו המספר היהודי, גם כאן, בספר האקסיות, יש לקח ומוסר – לא, לא להיזהר מאהבה! – להפך, לחגוג אותה, להתפלש בה, להתרסק אִתה, ולהסניף דרכה את החיים האלה, על עליבותם ועל תפארתם.
יאיר אגמון הוא סופר ובמאי קולנוע. זהו ספרו השישי....
|
7.
|
|
מה אהבתי הוא פרי אהבתו של יאיר אגמון לתורה. למילים שבה,
לסיפורים שבה, לרגעיה היפים והעלובים, לתיאוריה הספציפיים,
ליכולת שלה להיות תלושה ומופקעת, רלוונטית ואישית, והכל
בו בזמן. הרעיונות הקצרים והעסיסיים שבספר זה עשויים לגעת
בכם, לרגש אתכם, ולפעמים גם לעצבן אתכם, ולהביך אתכם. אבל
זה בסדר. זה הכול מאהבה.
יאיר אגמון הוא סופר ובמאי קולנוע. זה ספרו החמישי....
|
|