זה הספר הראשון של <mark>יאיר אגמון</mark> שאני קורא. נראה לי שאם לא הייתי מכיר את הכתיבה שלו מהעיתון, לא הייתי מניח את ידי על ספר עם כותרת שכזו. אגמון כותב טור קבוע ב"מוצש" של מקור ראשון. אני לא כל כך אוהב את מוצש, בדרך כלל דפדוף מהיר לראות אם יש משהו שכדאי להתעכב עליו. אבל יש שם כמה דברים שאני קורא. אגמון הוא אחד מהם. הכתיבה שלו שם מאוד אישית, הייתי אומר אפילו סוג של ווידוי, מאוד רגיש ומתבונן ומלנכולי ומפויס.

אני מאוד שמח שקראתי את הספר החדש של <mark>יאיר אגמון</mark>. הכתיבה של הסופר מעולה, מדויקת ומביעה דרך המילים רגשות שצפים ועולים בקורא.
יש הרבה צדדים לאהבה, וספר זה מאיר את כולם. את הצדדים הטובים הנעימים והיפים ואת הצדדים החשוכים אלה שתמיד באים לאחר האופוריה של תחילת ההתאהבות.
בספר האקסיות שהוא גם ספר האקסים יש חמישה סיפורי אהבה כושלים על גברים ונשים שהתאהבו ופרחו ושמחו ולאט לאט נבלו והתפוגגו.
<mark>יאיר אגמון</mark> כו

ספר עוכר שלווה שכזה לא יצא לי לקרוא הרבה זמן. הוא משאיר הרגשה מרירה-יבשה שכזאת בפה אחרי שהוא מסתיים, וקשה לי להתנער מהתחושות שקיבלתי במהלכו.
אני לא חושבת שגיבשתי דעה לחלוטין על הספר הזה. אני הולכת אחורה וקדימה ולא מתקבעת לגביו. אני לא יודעת אם הוא טוב או רע. אמרו לי פעם שכל עוד אני חושבת, נפשית, שמשהו נכון, אז הוא נכון. נגיד, מה הנטייה המינית שלי. כי באותו הרגע אני אמשך לאותו מין. אני חושבת שזה נ

אם גם אתם לקחתם את שנות התשעים, כמו שהורה לכם המלאך של משינה, ואם עשיתם זאת ברצינות דקדקנית, למשל כמוני, אולי גם אתכם מצא הסרט "שירת הסירנה" (אם לא - יום גשום ומגיפה עולמית ממש תפאורה מושלמת. לכו על זה). שם יש סצנה בה טלילה גיבורת הסרט מבלה עם בחיר ליבה, מהנדס המזון נח, אחרי אהבה מיטיבה היא שואלת, כמו לוודא שהאגדה אכן מושלמת, האם יש לו אקס מיתולוגי. ואז, כמו גם עכשיו, נשמעים רעמים ומטח גשם ומשם כב

ספר קסום ומדהים !!!חובה חובה לקנות ולרוץ לקרוא.
אני שסיימתי לקרוא ואיני מפסיקה לחשוב על תמונות, קטעים, פסקאות וחידודי לשון מהספר.
מיד כשהתחלתי הספר הזכיר לי את ספרו של עמוס עוז,שקראתי בנעוריי ונשאר לו מקום של כבוד בתודעה ובזיכרון הוא 'פה ושם בארץ ישראל', סיפורי מפגשים בכל מימי מקומות ועם כל מגוון אנשים בישראל.
<mark>יאיר אגמון</mark> , סופר מתחיל, צעיר שהוא רק בן 25 אבל עם חוכמת חיים ותובנות של סופר ב

שואה וגבורה.
פסיפס מרגש של עם ישראל באחד מרגעי השפל הגדולים שלו מתעלה על עצמו ומתרומם מעפר כעוף החול. קראתי כבר כמה ספרים על אוקטובר הארור. זה הטוב ביותר. פורט על נימי הרגש של הישראליות, מקווצץ את הלב. לעיתים תחושת המחנק בגרון לא מרפה. ועם זאת מביא לתחושת תקומה, חוסן והתרוממות הרוח.
הפרוזה נהדרת. לכל דמות יש את הקול והניואנסים שלה. הבדואי נשמע בדואי והילדה בת ה13 מדברת בקול שלה. מה שמוסיף לאמינו

ספר נפלא,
פשוט חובה לקרוא,
ספר שיש בו ערכיות, מסורת, דרך ארץ, פטריוטיות( לא יזיק לנו, די בהלקאות עצמיות), ציונות אמיתית, <mark>יאיר</mark> יודע לחבר בתבונה ספרותית בין המשולש:צבא, חיים ותורה !!
לדעתי, זהו ספר שצריך לחלק בסיום קורסים צבאיים- אני אומרת זאת מעומק ליבי לאחר שירות ארוך כקצינה בצה"ל- 24 שנים, ופרשתי לפני שנתיים.
יש בורות רבה בקרב חיילנו הרבים ,לצערי הרב, למי שלא בא ממשפחה מסורתית או מהחינוך

ספרים מרובי סיפורים, לרוב לא חונים אצלי על מדף הספרים ובכל זאת, משום מה, ׳ספר האקסיות׳ הופיע לי בספרייה.

הוא בנוי ממספר סיפורים. כולם עוסקים במערכות יחסים וב׳אקסיות׳, כמובן (גם ב׳אקסים׳).
גיבוריו, מתבלבלים בינם לבין עצמם ועם אחרים, מתפלפלים ומסתבכים כל למען ובשם האהבה (קצת כמו כולנו בימים הטובים).
הם מיצגים מגוון קבוצות גיל ואת שני המינים, מעלים על נס נושאים מוכרים ובעיקר מדברים.
וכאן ראוי ל

הכתיבה של <mark>אגמון</mark>, כמו העשייה הקולנועית שלו, רוויה באהבת אדם. סטיקר קידום המכירות שהוא הוציא לספר נושא את השורה 'לב שבור הוא לב שבור', בפראפרזה על האמירה המיוחדת לרבי מנחם מנדל מקוצק - אין שלם מלב שבור. ובאמת, נראה ש<mark>אגמון</mark> יודע להעריך את השברים, שמספרים סיפור. שהם לא פחות אמיתיים מה'שלם', ושהם חלק מהסיפור של כל דבר שלם, בסופו של דבר. זה ספר יפה, ועצוב. ואופטימי בדרכו. מאוד נהנתי.