“מייקל קונלי הוא סופר אמריקאי מצליח מאוד של ספרי מתח. כישרונו והצלחתו כמספר סיפורים קוהרנטיים, אמינים וכאלה שעוסקים בסוגיות חברתיות בוערות, ראויים לציון. אבל קונלי איננו סופר גדול ולא כותב ספרות גדולה. אין תיאורים פיוטיים ואין טקסט שאינו פרגמטי . הייתי מכנה אותו סופר-עיתונאי. בהיותו קרוב מאוד לעבודת המשטרה, הוא מתנהל במשעולי החקירות כבקי וידען גדול. אבל, ובזה כוחו, הוא מתאר את הארגון הזה על יתר”

“מתבקש לומר: אח, איזו נפילה! (בנימת אכזבה קודרת כמובן, לא בנימת התפעלות). אבל אני לא אפול בפח יקוש זה, ואומר סתם, באגביות: ספר פ'סדר. למה פ'סדר, למה לא בסדר, כפי שראוי לומר באתר אוהד עברית זה? כי בסדר נאמר מתוך הכרה שהספר לא טוב במיוחד וגם לא כזה שאינו ראוי לקריאה. פ'סדר, לעומת זאת, נאמר בקול מפטיר, נזרק מבין השפתיים כמו קליפה של פיצוחים. מייקל קונלי הוא יצרן עשיר של ספרי מתח להמונים. לא הוט קוט”

“לפעמים, כשעולה לנטפליקס סדרה שמבוססת על ספר שקראתי, אני מתפתה לצפות גם אם לא התלהבתי במיוחד מהספר. קחו למשל את "הזוג המושלם". ספר בינוני למדי, דמויות קלישאתיות, תעלומת רצח עם פתרון מאכזב. ואז עולה הסדרה לנטפליקס, ואני שכבר יודעת שמדובר במוצר בינוני - מתפתה. למה? קודם כל, כי אני צופה בסדרות בעיקר תוך כדי גיהוץ או קיפול כביסה, וצריכה משהו קליל שלא דורש מאמץ או ריכוז לצפות בו תוך כדי. סדרה שמבוסס”

“מייקל קונלי יודע לכתוב!! השנה היא 2016. הארי בוש, הבלש הפרטי השנון מתבקש להגיע לפגישה עם ויטני ואנס (85) מיליארדר המבקש לבדוק אם בעבר הרחוק, בהיותו בן 18 נולד לו ילד מהמקסיקנית ויביאנה דוארטה שהייתה בת 16. האיש שבסוף חייו נותר ערירי מבקש לדעת אם קיים יורש להונו. "ניסיונו של בוש לימד אותו שכאשר מסתכלים אחורה על החיים, אנשים משתמשים בזכוכית מגדלת. הכול נראה להם גדול, מוגבר. רומן קצר מהקול”

“מייקל קונלי הוא סופר אמריקאי מצליח מאוד של ספרי מתח. כישרונו והצלחתו כמספר סיפורים קוהרנטיים, אמינים וכאלה שעוסקים בסוגיות חברתיות בוערות, ראויים לציון. אבל קונלי איננו סופר גדול ולא כותב ספרות גדולה. אין תיאורים פיוטיים ואין טקסט שאינו פרגמטי . הייתי מכנה אותו סופר-עיתונאי. בהיותו קרוב מאוד לעבודת המשטרה, הוא מתנהל במשעולי החקירות כבקי וידען גדול. אבל, ובזה כוחו, הוא מתאר את הארגון הזה על יתר”

“מתבקש לומר: אח, איזו נפילה! (בנימת אכזבה קודרת כמובן, לא בנימת התפעלות). אבל אני לא אפול בפח יקוש זה, ואומר סתם, באגביות: ספר פ'סדר. למה פ'סדר, למה לא בסדר, כפי שראוי לומר באתר אוהד עברית זה? כי בסדר נאמר מתוך הכרה שהספר לא טוב במיוחד וגם לא כזה שאינו ראוי לקריאה. פ'סדר, לעומת זאת, נאמר בקול מפטיר, נזרק מבין השפתיים כמו קליפה של פיצוחים. מייקל קונלי הוא יצרן עשיר של ספרי מתח להמונים. לא הוט קוט”

“לפעמים, כשעולה לנטפליקס סדרה שמבוססת על ספר שקראתי, אני מתפתה לצפות גם אם לא התלהבתי במיוחד מהספר. קחו למשל את "הזוג המושלם". ספר בינוני למדי, דמויות קלישאתיות, תעלומת רצח עם פתרון מאכזב. ואז עולה הסדרה לנטפליקס, ואני שכבר יודעת שמדובר במוצר בינוני - מתפתה. למה? קודם כל, כי אני צופה בסדרות בעיקר תוך כדי גיהוץ או קיפול כביסה, וצריכה משהו קליל שלא דורש מאמץ או ריכוז לצפות בו תוך כדי. סדרה שמבוסס”

“מייקל קונלי יודע לכתוב!! השנה היא 2016. הארי בוש, הבלש הפרטי השנון מתבקש להגיע לפגישה עם ויטני ואנס (85) מיליארדר המבקש לבדוק אם בעבר הרחוק, בהיותו בן 18 נולד לו ילד מהמקסיקנית ויביאנה דוארטה שהייתה בת 16. האיש שבסוף חייו נותר ערירי מבקש לדעת אם קיים יורש להונו. "ניסיונו של בוש לימד אותו שכאשר מסתכלים אחורה על החיים, אנשים משתמשים בזכוכית מגדלת. הכול נראה להם גדול, מוגבר. רומן קצר מהקול”