“וואו, איזה ספר! זה לא ספר סטנדרטי, ולא ספר קל וגם לא מכיל קו עלילה ממש רציף. יש פה אוסף תעלולים של סופר מוכשר שפשוט מראה לקורא עד כמה הוא שולט באומנות הכתיבה וסיפור הסיפור. הוא יכול לדוגמא להכריז, עכשיו אני אכתוב פה פסקה מנותקת מהעלילה בכדי לייצר פה את המתח הדרוש. ולמרות שהודיעו לי כקורא, מה הולך לקרות, אני מוצא את עצמי צולח את הפסקה במתח עולה בדיוק כפי שהוא תכנן. אותי כקורא שקרא המון המון המון ספרים, זה מאד הדליק ! תהנו.”

“כבר כשקראתי את השם של הספר הזה חשתי שהוא מדבר אליי, כי אני באמת אוהב לקרוא ספרים במיוחד בלילות חורפיים (חבל שאין לנו הרבה לילות כאלה בארץ) ומשהתחלתי לקרוא את השורות הראשונות שלו השתכנעתי לקנות אותו, כי לא רק שהוא הצחיק אותי אלא המשיך להזכיר לי את עצמי והייתי כלכך מהופנט כאילו לא לקחתי ספר לידיי אלא לא פחות מאשר מראת פלאים. אני מבין שיש קוראים שמצאו בפתיחת הספר משהו דיי מייגע, אבל אלו בדיוק הקוראים שהחזיקו את "המראה" הזו מבלי לראות את ארץ הקסמים שבה. אני יכול להסכים עם העובדה שיש סופרים שיש להם נטיה לסטות קצת מעיקר העלילה ולהביא קטע כזה דווקא באמצע הספר שהם כותבים, כאילו על מנת ליצור איזשהו מתח או להביא לכך שהכתיבה שלהם תהיה רחבה יותר בזכות אפיקים נוספים שהם פותחים בכך, בין אם הם משתלבים בשלב מסויים עם העלילה ובין אם לא. בכל אופן מה שמצא חן בעיניי בפתיחה של הספר הזה, ואיזה כייף שהקטע המעניין הזה בא דווקא בהתחלה. לא רק שצריך לחפש אחריו אלא באמת מתאים לרגעים הראשונים שחוזרים בכל ספר שאני מתחיל לקרוא. הספר מבקש (להבדיל משאר הספרים שדורשים) את הריכוז בשם כל קורא שלוקח אותו לידיו. בנקודה הזאת חשתי ששום ספר לא מצליח להבין אותי כמוהו. כי לעומת ספרים אחרים לא הייתי צריך לשוב ולקרוא את ההתחלה שלו מספר פעמים. עלילת הספר נכתבה איפשהו כמו יצירת בבושקה, ואומר עלילה בתוך עלילה כשההתחלה מתחילה מהקורא בעצמו אבל הסופר, איטלאו קאלוינו הוא לא רוסי כי אם איטלקי ויאמר לזכותו של גאיו שילוני שהתרגום שלו כלכך טוב שלא חשתי בכך, לדעתי את הספר יכול היה לכתוב באותה המידה אופיר טושה גפלה או כל סופר שנון אחר משלנו. עובדה שבכל זאת ציערה אותי ולא קשורה כלכך אל הספר אלא לסופר היא שאחריו ניסיתי לקרוא את "אבות אבותינו" שגם הוא נראה ספר מעניין ומשום מה לא הצלחתי להתחבר אליו.”

“הספר הזה הוא אחד הספרים המיוחדים ביותר שיצא לי לקרוא מעולם. כבר שנים אני מחפש ספר הדומה לו במיוחדיותו ולא מצאתי אפילו אחד (היחיד שהתקרב, נראה, היה הטרילוגיה הניו יורקית של אוסטר, אבל זה עדיין לא זה). אני ממש אוהב אותו, ועכשיו, כשאני חושב על זה, אני מאוד רוצה לקרוא אותו שוב. אני ממליץ עליו מאוד ואני מבטיח שלא תקראו דבר דומה לו, בין אם תאהבו אותו ובין אם לא. הספר הוא שירה פואטית לאהבת הקריאה ולאן שהיא מביאה אותה ומה שהיא עושה לנו. כל אדם אוהב ספר באשר הוא יאהב את הנושא ואת המסר, גם אם לא את הכתיבה הייחודית. אם מישהו רק יכול להמליץ לי על ספר שמצליח להשתוות (ואולי אף רק להתקרב) לספר הזה במיוחדות שלו, אני אשמח מאוד לשמוע. תודה”

“ממליצה מכל הלב =לא= להתקרב לספר הזה ספר לא ברור ולא הבנתי שם כלום ממה שקורה בעלילה מתחיל סיפור ואז נפסק ומתחיל סיפור אחר =לא להתקרב=”

“וואו, איזה ספר! זה לא ספר סטנדרטי, ולא ספר קל וגם לא מכיל קו עלילה ממש רציף. יש פה אוסף תעלולים של סופר מוכשר שפשוט מראה לקורא עד כמה הוא שולט באומנות הכתיבה וסיפור הסיפור. הוא יכול לדוגמא להכריז, עכשיו אני אכתוב פה פסקה מנותקת מהעלילה בכדי לייצר פה את המתח הדרוש. ולמרות שהודיעו לי כקורא, מה הולך לקרות, אני מוצא את עצמי צולח את הפסקה במתח עולה בדיוק כפי שהוא תכנן. אותי כקורא שקרא המון המון המון ספרים, זה מאד הדליק ! תהנו.”

“כבר כשקראתי את השם של הספר הזה חשתי שהוא מדבר אליי, כי אני באמת אוהב לקרוא ספרים במיוחד בלילות חורפיים (חבל שאין לנו הרבה לילות כאלה בארץ) ומשהתחלתי לקרוא את השורות הראשונות שלו השתכנעתי לקנות אותו, כי לא רק שהוא הצחיק אותי אלא המשיך להזכיר לי את עצמי והייתי כלכך מהופנט כאילו לא לקחתי ספר לידיי אלא לא פחות מאשר מראת פלאים. אני מבין שיש קוראים שמצאו בפתיחת הספר משהו דיי מייגע, אבל אלו בדיוק הקוראים שהחזיקו את "המראה" הזו מבלי לראות את ארץ הקסמים שבה. אני יכול להסכים עם העובדה שיש סופרים שיש להם נטיה לסטות קצת מעיקר העלילה ולהביא קטע כזה דווקא באמצע הספר שהם כותבים, כאילו על מנת ליצור איזשהו מתח או להביא לכך שהכתיבה שלהם תהיה רחבה יותר בזכות אפיקים נוספים שהם פותחים בכך, בין אם הם משתלבים בשלב מסויים עם העלילה ובין אם לא. בכל אופן מה שמצא חן בעיניי בפתיחה של הספר הזה, ואיזה כייף שהקטע המעניין הזה בא דווקא בהתחלה. לא רק שצריך לחפש אחריו אלא באמת מתאים לרגעים הראשונים שחוזרים בכל ספר שאני מתחיל לקרוא. הספר מבקש (להבדיל משאר הספרים שדורשים) את הריכוז בשם כל קורא שלוקח אותו לידיו. בנקודה הזאת חשתי ששום ספר לא מצליח להבין אותי כמוהו. כי לעומת ספרים אחרים לא הייתי צריך לשוב ולקרוא את ההתחלה שלו מספר פעמים. עלילת הספר נכתבה איפשהו כמו יצירת בבושקה, ואומר עלילה בתוך עלילה כשההתחלה מתחילה מהקורא בעצמו אבל הסופר, איטלאו קאלוינו הוא לא רוסי כי אם איטלקי ויאמר לזכותו של גאיו שילוני שהתרגום שלו כלכך טוב שלא חשתי בכך, לדעתי את הספר יכול היה לכתוב באותה המידה אופיר טושה גפלה או כל סופר שנון אחר משלנו. עובדה שבכל זאת ציערה אותי ולא קשורה כלכך אל הספר אלא לסופר היא שאחריו ניסיתי לקרוא את "אבות אבותינו" שגם הוא נראה ספר מעניין ומשום מה לא הצלחתי להתחבר אליו.”

“הספר הזה הוא אחד הספרים המיוחדים ביותר שיצא לי לקרוא מעולם. כבר שנים אני מחפש ספר הדומה לו במיוחדיותו ולא מצאתי אפילו אחד (היחיד שהתקרב, נראה, היה הטרילוגיה הניו יורקית של אוסטר, אבל זה עדיין לא זה). אני ממש אוהב אותו, ועכשיו, כשאני חושב על זה, אני מאוד רוצה לקרוא אותו שוב. אני ממליץ עליו מאוד ואני מבטיח שלא תקראו דבר דומה לו, בין אם תאהבו אותו ובין אם לא. הספר הוא שירה פואטית לאהבת הקריאה ולאן שהיא מביאה אותה ומה שהיא עושה לנו. כל אדם אוהב ספר באשר הוא יאהב את הנושא ואת המסר, גם אם לא את הכתיבה הייחודית. אם מישהו רק יכול להמליץ לי על ספר שמצליח להשתוות (ואולי אף רק להתקרב) לספר הזה במיוחדות שלו, אני אשמח מאוד לשמוע. תודה”

“ממליצה מכל הלב =לא= להתקרב לספר הזה ספר לא ברור ולא הבנתי שם כלום ממה שקורה בעלילה מתחיל סיפור ואז נפסק ומתחיל סיפור אחר =לא להתקרב=”