ביקורת ספרותית על האלים משתוללים מאת מארי פיליפס
ספר לא משהו

---

לסופרת מארי פיליפס היו את כל החומרים שסופר יכול לשאוף להם, ושהינם בגדר מיתוס של עמים: המיתולוגיה היוונית, שסיפורי הבסיס שלה ידועים ושניתן לעשות מהם מטעמים - כמעט ככל העולה על רוחך ודמיונך... אלא, שבמקרה זה הפרה בעטה בדלי, שרק החל להתמלא, ועוד איך בעטה!
צר לי לחלוק על דעת מספר קוראים: על ליז שממש התלהבה מהסיפור, ועל שני הקוראים אושר ועידן, שלדעתם "ייהנו ממנו (מהספר) חובבי מיתולוגיה יוונית".
ובכן, אני מגדיר את עצמי כחובב לא קטן של המיתולוגיה היוונית, וממש לא מצאתי כל עניין בספר - שלדעתי כולל בליל של שטויות, ובכמויות.
מסופר על מספר אלים, שירדו מנכסיהם, ואין איש נזקק להם יותר בעת החדשה. הם מתגוררים בדירה ישנה בלונדון, ומנסים להמשיך ולעשות את תפקידיהם כאן בינינו - תפקידים שעשו כה טוב בעבר, כשחלקם ישבו על האולימפוס, בהבדל אחד משמעותי: שם הם היו בעלי כוחות על טבעיים, וכאן - כאחד האדם, כמעט.
חלקם אף ירדו עם סימני ההיכר (האטריביוטים) שלהם.
אפרודיטה - זנזונת, אפולו - אחראי על השמש, ארטמיס, אחותו התאומה והחסודה של אפולו - ממשיכה להוביל כלבים, הרה - עם הטווסים שלה, הרמס המכונף - עוסק בהסעות של המתים לשאול, בקיצור, כדי להתפרנס - צריך לעשות "אדפטציה" לזמנים אלה.
בביתם הם מעסיקים מנקה בת-תמותה בשם אליס, שהגורל בסיפור שלח אותה לשאול, אל ידידנו האדס ואשתו פרספונה, וכלבם בעל שלושת הראשים - קרברוס.

ישנם מספר אירועים ש"עוברים" ליד המקור, ולא במקרה, אולם גם בהם אין כדי להציל את הסיפור הרדוד:
כמו הבחירה בשם "אליס" לגיבורה, והירידה שלה אל השאול. אין הוא מזכיר, ולו ברמז, את ספרו המעולה והמעניין של לואיס קרול: "אליסה בארץ הפלאות".
כמו גם הניסיון לקחת את קורות "אורפאוס בשאול" ולהדביקו לכאן - נראה לי די פתטי.
וגם לא הקטע בו ארטמיס עומדת על הבמה בלונדון, יחד עם ניל - חברה של אליס, וסביבה קהל עצבני ששואל אותה: "מי זה ניל, לעזאזל?"
לי זה הזכיר את השיר שבו הקטע האלמותי הנהדר עם המילים:
?Alice? Who the Fuck is Alice
בקיצור, השם אליס, הוא כנראה שם מנצח...

הסופרת לקחה לעצמה מעט חופש בתיאורן של הדמויות - ולדעתי החטיאה בגדול, ומלבד תיאורי מין עסיסיים, שמקומם בספרים טובים באמת, לא יכירם - אין בו שום נושא מלהיב, מרגש, שמשאיר אותך - הקורא, במתח. ואפילו "ללמוד משהו" מתוך הבליל הזוועתי הזה (לדוגמה, עמ' 124) אין צ'אנס, וחבל.
והערה אישית:
מאד התלהבתי, ועדיין מתלהב, מחוות דעתה האישית של ליז על הספר, מה שגרם לי לקחתו מהספרייה ולקרוא אותו.
אין שום קשר בין דעתי, כפי שהבעתי אותה כאן, לבין התלהבותי מחוות דעתה של ליז היקרה. דבר שמוכיח שייתכן ותאהב חוות דעת כלשהי, ודעתך על הספר תהיה שונה לחלוטין ממה ש"אהבת".
ולבסוף,
לאור כל מה שכתבתי, מקווה שמישהו בכל זאת ייהנה מהספר, וימצא אותו לטעמו.
ובינתיים חפשו את השיר "Alice" ב- You Tube לפי: Who The Fuck Is Alice (יש מספיק, כולל את המילים), תפסו "ראש טוב", הגבירו רמקולים (בעדינות) ותנו לעצמכם מעט רגעי הנאה וכיף.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על האלים משתוללים