מחירו המקורי של התרגום העברי הוא 3.50 ל"י והוא יצא לאור ב-1976. דפיו הצהבהבים כמעט מתפוררים, התרגום קלוקל ויש בו לא מעט שגיאות כתיב וסדר, הציור על העטיפה איום ונורא בסגנון עלמות הפז המבוהלות שצויירו בשנות החמישים. חוץ מזה מרקיז הכל בסדר.

ובכל זאת, גאוני.

אחרי קריאת עשרות רבות של ספרי מתח מכל סוג ומין, מגדר וז'אנר, סוגה ותת סוגה, מוצא ויבשת, אוכל להצהיר בוודאות, שאין כמו הגברת הזקנה, גברת כרי

אני ו<mark>אגאטה כריסטי</mark> יושבות בבית קפה. אני יודעת שזה לא מציאותי ובלתי אפשרי, אבל תזרמו איתי.
בעודי שותה את קפה האספרסו שלי והיא שותה את תה הארל גריי שלה, אני מספרת לה מה דעתי על הספר שלה "המרגלת היפה" (באנגלית משובחת שעוד תגיע לפי כשאמשיך בלימודי האנגלית שלי):
"שמעי, אגאטה. הספר שלך טוב, אבל מסובך."
היא בוחשת את הארל גריי שלה בפעם השלישית ומביטה בי בשעשוע. "נו, למה ציפית מרומן ריגול? לתעלומה פתורה

אני מודיעה לכם חגיגית שאני הולכת לתבוע את מישהו על הולכת שולל, וכפי הנראה תהיה זו הוצאת הספרים מ. מזרחי, נוחה עדן, עם התרגומים הקלוקלים, הפונטים האיומים וכל מה שגרם לי לחשוב ש<mark>כריסטי</mark> היא פחות <mark>כריסטי</mark> מכפי שהיא באמת.

כבר מזמן הודעתי, כי גאונית בלשית כמו אגת'ה, יקירתי, לא באה לעולם ולא תהיה בעולם (כפי הנראה אף פעם), ובכל זאת, תמיד טרחתי לציין כי לעומת התעלומות המסובכות, החכמות, המיוחדות והמקוריות

מסך המוות אינו הספר הראשון שאני קורא משל <mark>כריסטי</mark>, אבל אף ספר לא הותיר את רישומו מהעבר הרחוק. איזה רושם מותיר זה? זהו הספר האחרון בו מככב הבלש הנודע הרקיל פוארו. את הסיפור האחרון הזה אנו קוראים, כרגיל, משותפו לחקירות הקפטן הייסטינגס.
לפני שאספר מה בספר, אומר רק שהקריאה כרגיל בספרים בריטיים, על הנימוס הנודע, ההתנהגות המוקפדת והתמציתיות מהווים עונג לא קטן. גודלו של הספר כנובלה.
ולעניין. הפעם לפנינו

"לפני רגע שאלת אותי מדוע באתי הנה", אמר פוארו. "יתכן שלא הבחנת, אך אני לא עניתי לך על שאלתך. עכשיו אשיב לך. באתי לכאן לתפוס רוצח" (עמוד 18).

"מסך המוות" (הוצאת מ. מזרחי, 1987) מאת <mark>אגאטה כריסטי</mark> מתאר את החקירה האחרונה של הבלש הרקול פוארו, אולי הדמות המפורסמת והמוצלחת ביותר של כריסטי. אף שהוא פועל בעקר בבריטניה הרי שפוארו אינו אנגלי כי אם בלגי. הבלש הגוץ שירת שנים ארוכות כשוטר ולקח חלק בחקירות ס

תרגום עכשווי של ספרי אגתה <mark>כריסטי</mark> לעברית, הוא פרוייקט חשוב לאוהביה ולחובבי ספרות בלשית בכלל. ספר אחר ספר הם יוצאים לאור לשמחתנו הגדולה, אבל שאלה אחת מתבקשת: למה שגיאות כתיב, למען השם? עם עובד, הוצאה לאור משובחת, עורכת, עורכת תרגום, עורכת סדרה, כמה אנשים צריכים לעסוק בספר אחד כשבעמוד השני יהיה כתוב קלרה במקום קרלה, וזו רק דוגמה אחת. חבל. הרי לא מדובר בהוצאת סער או קוראים.

כמו הספר הקודם שסקרתי,

#
תשעה אנשים – מכל שדרות העם, כמו שאומרים, – מתכנסים בבית מפואר ומודרני הנמצא באי קטן וחשוף מול חופי דבון. שניים מהם, נשואים זה לזו, הם המשרתים המטפלים במוזמנים. חלק מהמוזמנים סבורים שנשכרו לעבודה, חלקם סבורים שהגיעו לנופש חינם, ואחד אפילו קיבל סכום מסויים כהוצאות.... איש מהם אינו בודק בציציות ההזמנה.

ייאמר שהם פחות חשדניים מאיתנו, שכבר נתקלנו במספיק סיפורי נוכלים, שדמויותיה של <mark>כריסטי</mark>, גם הנו

איזה ממתק מענג! כשאני קונה את הספר החדש בהפקה המיוחדת של עם עובד, אני משתדלת להשאיר אותו זמן מה בארון כדי שלא לקרוא ולסיים, מה שמסב לי עונג וגם צער.

לא נס ליחה של האשה המדהימה הזאת, הסופרת עם המוח הבלשי החריף ביותר, הייחודי, המקורי והמסובך. רק תדעו, היא בנתה את כל היסודות, כבר מזמן אין מה לחדש. את כל הרעיונות תמצאו בספרים שלה וכל השאר ואריאציות ותו לא.

בכל ספר היא פורשת את כל הנתונים בפני

#
כשהייתי בערך באמצע הספר חיפשתי ביקורות עליו. הראשונה מהשתיים – בערך ארבע שורות – ציינה בשורה הראשונה את שם הרוצח...
בדרך כלל ספויילרים לא מפריעים לי. בכל זאת, לגלות את הסוף בספר מתח, זה טעם רע מאד. מה עלה בדעתה של כותבת הביקורת? ולשם מה היא חשפה את מה שהסופרת ניסתה לשמור בסוד?

אם להסתכל על חצי הכוס המלאה המידע הבלתי רצוי הזה איפשר לי לנסות לבחון את דרכי הסופרת לבנות את הסיפור שלה, לשחק מחב