#
קניתי אותו לפני שנים. אני די משוכנעת שאחד ממוקדי המשיכה שלו, וגם של קודמו "קמט בזמן" שנקנה איתו, היה ששניהם היו בהוצאת "דן חסכן" (1986) של עם עובד. עצם הרעיון שובה הלב של ספרים מיוחדים שנועדו לעודד ילדים לחסוך (!) הוא כה תמים, כה לא שייך לזמננו [נשבעת לכם שלא מזמן הלכתי אחרי שני ילדים בערך בני 8 שניהלו דיון מרתק בדבר המקומות אליהם יטוסו בחופשת הפסח והוכיחו בקיאות מפליאה במה שאפשר לעשות בניו יור

יש ספרים שמתבססים על אליגוריות והופכים למה שנקרא "ספר חובה". 'הנסיך הקטן', 'העץ הנדיב', 'מר אל כאן אנה' הם דוגמה לזה. בדרך כלל אני לא סובלת אותם ורואה בהם רק התיימרות וניגון על רגשותיהם של הקוראים שחושבים בטעות (לדעתי) שמדובר בעומק, כשמדובר בפטפוט ומניפולציות. הספר הזה הצליח להתחמק ממש בעור שיניו מלהפוך לאחד כזה.

מדלין <mark>ל'אנגל</mark> כתבה אותו בשנת 1960 והצליחה לפרסם אותו בשנת 1962, אחרי הרבה דחיות מצ

כמה חבל שספר כל כך מעולה אינו מוכר וגם אינו נמכר. "קמט בזמן" הוא בהחלט אחד הספרים הטובים ביותר בשני ז'אנרים נפרדים: ספרי נוער וספרי מד"ב. בכל אחד מתחומים אלו, "קמט בזמן" (וספרי ההמשך, שלצערי לכולם תורגמו לעברית) הינו דוגמה למופת של נושאי הז'אנר, של כתיבה ושל דמויות נושמות ומרתקות.

אמנם "קמט בזמן" כבר שנים לא בדפוס, עדיין ניתן למצוא עותק פה ושם בספריות. לשם כך עלי להמליץ על הספר בחום רב - <mark>מדלן</mark> ל

עשו לעצמכם טובה, עזבו לרגע את ענייני הגועליציה ואת רפש הריאליטי ותתמכרו לספר הקצר והמקסים הזה שעכשיו יצא בהוצאה מחודשת (זמורה-ביתן). הספר מוגדר אמנם כספר לנוער אבל בדומה לספרים כגון "הנסיך הקטן" ו"אליס בארץ הפלאות / מבעד למראה" אפשר לקרוא אותו כפשוטו בגיל הנוער ובגיל מבוגר יותר להתחבר אליו אחרת.
זהו ספר מדע-בדיוני פילוסופי ואנושי שנכתב לפני 50 שנה ע"י מדליין ל'אנג'ל אשר בדומה לז'ול וורן ידעה "לחז

מצאתי ספר טוב לגמרי במקרה,
הספר הזה הוא קלסיקה ישנה שהודפסה על דפים חדשים,
יחד עם מג, קלווין,צ'ראלס וואלס וכמובן הגברות משמה ,מי ומיזה אנו פורצים את מרחבי הדימיון , עוברים בין כוכבים שנבראו מהחלומות הרחוקים ביותר באותה תקופה,
ספר קצר וקולח , כתוב טוב ומובהר ביותר בהתחשב בטקסט (מגיע כל הכבוד למתרגם), הסופרת גורמת לנו להטיל ספק בדברים שאנו לוקחים כמובנים מאליהם (כן, ספר עם מסר חינוכי אבל לא מהסוג

אני ב"שוונג" ביקורות לקראת הביקורת ה-100.
גם את הספר הזה השאלתי בעקבות הביקורת של yaelhar.
-הערה: קראתי מהדורה ישנה יותר שהתפרסמה בהוצאת עם עובד.

קודם כל, אולי צריך להסביר כמה דברים עליי.
1. אני קוראת בערך 100 עמודים בשעה.
2. אם אני צריכה להספיק לעכל את הספר, צריך לפחות 200 עמודים וספר מעניין.
3. והסעיף השני עונה להגדרה של רוב הספרים שאני קוראת.

הספר הזה ממש קצר. הוא מכיל 132 עמודים.

לא הייתי מודע לספר או לסדרה הזו בכלל אבל בשנת 2012 הוציאו זמורה-ביתן מהדורת חמישים שנה (גם מרגנית עוד קיימת אני שמח לראות) אז התאפשר לי לקרוא את הספר. עושה רושם שאני בדעת מיעוט לגבי הספר הזה אבל אני נאלץ לומר שלא התרשמתי במיוחד ואני חושש שזה לא רק הגיל של הספר, אני חושב שזה לא היה ספר טוב במיוחד מלכתחילה.
נתחיל במרכיבים טובים, אי אפשר להכחיש את הקסם הילדותי שיש בספר הזה. הדמויות הראשיות הן צעירות

הערה: אני לא קראתי את התרגום הזה, קראתי תרגום ישן יותר של הוצאת עם עובד.
***
הספר מספר על שני ילדים שיוצאים יחד עם עוד ילד למסע חיפושים בחלל אחרי אבא שלהם.
מג וצ'רלס וולאס (שני הילדים שאבא שלהם נאבד) הם ילדים מוזרים, למג קוראים מכועורת והיא לא טובה בלימודים כמו שמצפים ממנה. צ'רלס לא מדבר כמעט עם אף אחד.
הילד השלישי בחבורה קלוין, הוא ילד מושלם ודוקא איתו הכי קשה להזדהות.
יש עוד דמויות נוספת מ