“#
קניתי אותו לפני שנים. אני די משוכנעת שאחד ממוקדי המשיכה שלו, וגם של קודמו "קמט בזמן" שנקנה איתו, היה ששניהם היו בהוצאת "דן חסכן" (1986) של עם עובד. עצם הרעיון שובה הלב של ספרים מיוחדים שנועדו לעודד ילדים לחסוך (!) הוא כה תמים, כה לא שייך לזמננו [נשבעת לכם שלא מזמן הלכתי אחרי שני ילדים בערך בני 8 שניהלו דיון מרתק בדבר המקומות אליהם יטוסו בחופשת הפסח והוכיחו בקיאות מפליאה במה שאפשר לעשות בניו יורק...] בקיצור הספר הזה שייך לזמנים אחרים.

הסיפור הוא סיפור הרפתקאות פנטסטי בדומה ל"קמט בזמן" וגיבוריו אותם גיבורים. מג בגרה מעט, היא כבר בחטיבת הביניים. הורידו לה את הגשר מהשיניים אבל היא עדיין מרגישה בטוחה שהיא לא שייכת למחלקת היופי, וחושבת שגם חוכמתה טעונה שיפור. אחיה הקטן - צ'ארלס-ואלאס בן ה-6 - הוא מחונן, למעשה גאון קטן נטול יכולת התמודדות עם ילדים רגילים, שעצם חוכמתו ופטפוטיו במלים שאף אחד לא מבין – מביאים את הסעיף לתלמידים הלומדים אתו בכתה א', שכתוצאה מתעללים בו קשות. אמם של הילדים היא ביולוגית-חוקרת שמנסה למצוא תרופה למחלות, אביהם הוא פיזיקאי מפורסם, הנמצא כל הזמן בנסיעות למקומות אחרים ובזה מתייגת אותו ל'אנגל כאדם חשוב מאד עם הצדקה להיעדר מחיי ילדיו.

מדלין ל'אנגל היא דוגמה טובה לסופרת שכתיבתה נועדה, כנראה, לפצות על חסכים רגשיים ולרפא אותה מקשיים. היא נולדה למשפחה עשירה בניו יורק, היתה ילדה מגושמת וביישנית ובילתה את ילדותה ונערותה בין פנימיות שונות בהן היתה לא-מקובלת ונחשבה מוזרה ו"איטית" (בטוי מכובס ללא מספיק אינטליגנטית) ונסוגה לעולם דמיוני משלה. היא כתבה סיפורים מגיל צעיר ונדחתה רבות על ידי הוצאות לאור. מה שבולט בסיפור הזה הוא השקפת עולם מסורתית על תפקידים מגדריים. הבנות דואגות, מנחמות, מכינות אוכל ומצטנעות בפינתן, הבנים מעיזים, מגינים, מוכנים להקשיב לדברי-כיבושין ואוכלים מה שהבנות הכינו... כמו כן בולטת בסיפור גישה דתית. ל'אנגלו היתה אפיסקופלית אדוקה ושילבה חלקים מאמונתה בסיפוריה, מה שגרם לעתים להחרמתם על ידי כתות נוצריות שהאמינו בנצרות שונה משלה.

הסיפור הוא סיפור אגדה מלא אווירה ומתח, על מסע פנטסטי של הילדים להצלה. אני לא יכולה לומר אם אפשר לקרוא אותו היום בלי שיפוט אירוני. גם המוטיבים "המדעיים" המשולבים בסיפור אינם יותר ממלים, ללא הסברים אמיתיים. נראה כאילו ל'אנגל נתקלה במלים כמו "מיטונכונדריה" שצלצלו לה יפה, אז היא שילבה אותן בסיפור... הספר נכתב לילדים, ההרפתקאות חביבות, מוסריות להפליא וכך גם הילדים שכל הורה היה מתברך בהתנהגותם ובשיפוטם. המסרים הדידקטיים המשולבים בספר הופכים אותו למאד חינוכי.

בקיצור – קלאסיקה, זכה בפרסים ספרותיים. בטוח שאם הוא לא נמצא ברשימת הספרים המומלצים על ידי משרד החינוך, היה ראוי לו להימצא בה. הילדים שהזכרתי קודם, שהקורונה בוודאי חירבה להם את הנסיעה לחו"ל בפסח ואת המשך הפיכתם לאנשי העולם הגדול, היו דוחים אותו בשאט נפש, כי כמה פנטזייה יכול היום לסבול ילד סביר?

0”