“לפני שבעים-שמונים שנה מישהו המציא את הנוסטלגיה. משרד הפטנטים טרם הוקם, והממציא הנשכח, שהיה תמים כמו גאונים רבים, התחלק בהמצאתו עם ידידיו הרבים והנוסטלגיה הפכה לנחלת הכלל. בהתחלה, חשבו זרזירי המסחר מהירי המחשבה, לשווק את הנוסטלגיה בתוך כמוסות, תרחיף, סירופ דביק, או בשקיות של קילו באופן סיטוני בספריות או בהוצאות לאור. כך, או כך, הנוסטלגיה הפכה לחומר חשוב שסופרים צורכים אותו באופן קבוע. הנוסטל”

“ספר שמתחיל בגופה שמוציאים מהחלון וילד בן 7 עם זקפה. כמה סימני אזהרה היו לי כדי לעצור כבר בהתחלה, אבל לא הצלחתי. נסחפתי לכתיבה היפיפייה של שמי זרחין כמו הרוח של ימי רביעי בטבריה. כמה נסחפתי עם הכתיבה שלו? בנוסף לספר הפיזי, שאלתי את הספר הקולי מ-Libby כדי להספיק את הספונג'ה והבישולים של יום שישי. (אגב – המקריאים הם ששון גבאי ואסתי זקהיים וזה מעולה – אבל מביך כי מי רוצה לשמוע אותם מתארים גילויי ער”

“**** בעיקרון, הייתי אמור למות על הספר הזה. גם כי אני מניאק של נוסטלגיה - אפילו אם היא נוסטלגיה כללית ולא ספציפית שלי. גם כי שמי זרחין יודע לכתוב והוא במאי טוב, וגם כי בכל פעם שראיתי את שער הספר הזה עם שני הילדים המגושמים (אם כי מבויימים לעילא) בתוך המים עד ברכיהם, היתה לי תחושה טובה לגביו, שהוא מהספרים הטובים האלה, הנכונים האלה, שבאים פעם בשנה שנתיים ואני מוצא את עצמי מתענג עליהם, מוצץ כל טיפ”

“הסרטים של שמי זרחין הם אולי לא סרטי בורקס, אבל הספר הזה הוא לחלוטין ספר בורקס. ולא בורקס משובח מ"העגלה" (ממליץ מאוד), אלא בורקס קפוא מהסוג שקונים בסופרמרקט, מחממים, נותנים ביס ומגלים שלא רק שהוא לא טעים, אלא שבפנים הכל עדיין קפוא לגמרי. אין לי בעיה עם סיפור שמוסיפים לו קצת סקס ואוכל, אבל כאן זה סקס ואוכל שמוסיפים להם קצת סיפור.”

“לפני שבעים-שמונים שנה מישהו המציא את הנוסטלגיה. משרד הפטנטים טרם הוקם, והממציא הנשכח, שהיה תמים כמו גאונים רבים, התחלק בהמצאתו עם ידידיו הרבים והנוסטלגיה הפכה לנחלת הכלל. בהתחלה, חשבו זרזירי המסחר מהירי המחשבה, לשווק את הנוסטלגיה בתוך כמוסות, תרחיף, סירופ דביק, או בשקיות של קילו באופן סיטוני בספריות או בהוצאות לאור. כך, או כך, הנוסטלגיה הפכה לחומר חשוב שסופרים צורכים אותו באופן קבוע. הנוסטל”

“ספר שמתחיל בגופה שמוציאים מהחלון וילד בן 7 עם זקפה. כמה סימני אזהרה היו לי כדי לעצור כבר בהתחלה, אבל לא הצלחתי. נסחפתי לכתיבה היפיפייה של שמי זרחין כמו הרוח של ימי רביעי בטבריה. כמה נסחפתי עם הכתיבה שלו? בנוסף לספר הפיזי, שאלתי את הספר הקולי מ-Libby כדי להספיק את הספונג'ה והבישולים של יום שישי. (אגב – המקריאים הם ששון גבאי ואסתי זקהיים וזה מעולה – אבל מביך כי מי רוצה לשמוע אותם מתארים גילויי ער”

“**** בעיקרון, הייתי אמור למות על הספר הזה. גם כי אני מניאק של נוסטלגיה - אפילו אם היא נוסטלגיה כללית ולא ספציפית שלי. גם כי שמי זרחין יודע לכתוב והוא במאי טוב, וגם כי בכל פעם שראיתי את שער הספר הזה עם שני הילדים המגושמים (אם כי מבויימים לעילא) בתוך המים עד ברכיהם, היתה לי תחושה טובה לגביו, שהוא מהספרים הטובים האלה, הנכונים האלה, שבאים פעם בשנה שנתיים ואני מוצא את עצמי מתענג עליהם, מוצץ כל טיפ”

“הסרטים של שמי זרחין הם אולי לא סרטי בורקס, אבל הספר הזה הוא לחלוטין ספר בורקס. ולא בורקס משובח מ"העגלה" (ממליץ מאוד), אלא בורקס קפוא מהסוג שקונים בסופרמרקט, מחממים, נותנים ביס ומגלים שלא רק שהוא לא טעים, אלא שבפנים הכל עדיין קפוא לגמרי. אין לי בעיה עם סיפור שמוסיפים לו קצת סקס ואוכל, אבל כאן זה סקס ואוכל שמוסיפים להם קצת סיפור.”