“לפני הרבה שנים הכרתי משפחה אחת – אבא, אמא ושלושה ילדים – שבלבלה אותי לגמרי. כולם היו נבונים, משכילים, לכאורה קשורים באותם גנים, אבל היה נדמה שכל אחד מהם הוא צמח שגדל פרא לכיוון אחר, עד שהמשפחה כולה נראתה כמו תלכיד או אוסף לא-הסתברותי של טיפוסים מעוררי תמיהה. היו ביניהם כאלה שעל-פניו נראו המוצלחים במשפחה, כלומר – כאלה שבעיקר הדבש ניכר בהם, והיו ביניהם כאלה שצעקו כל-כך הרבה עוקץ, עד שראית בהם את הדב”
