ביקורת ספרותית על על הדבש ועל המוות - ספריה לעם #777 מאת ערן בר-גיל
ספר טוב

---

לפני הרבה שנים הכרתי משפחה אחת – אבא, אמא ושלושה ילדים – שבלבלה אותי לגמרי. כולם היו נבונים, משכילים, לכאורה קשורים באותם גנים, אבל היה נדמה שכל אחד מהם הוא צמח שגדל פרא לכיוון אחר, עד שהמשפחה כולה נראתה כמו תלכיד או אוסף לא-הסתברותי של טיפוסים מעוררי תמיהה. היו ביניהם כאלה שעל-פניו נראו המוצלחים במשפחה, כלומר – כאלה שבעיקר הדבש ניכר בהם, והיו ביניהם כאלה שצעקו כל-כך הרבה עוקץ, עד שראית בהם את הדבש רק בחריצים קטנטנים, כשמאוד השתדלת.

משפחת נתנזון שמתוארת להפליא בספר הזה, היא משפחה כזאת. האב, נתי, הוא כוורן שקט ומופנם שנשוי לרינה, מנהלת בית-ספר צינית ועגמומית שחולה במחלת כליות קשה, ויחד הם הוריהם של עמליה ואורי. עמליה היא בכורה קלאסית – נבונה, רגישה, מחזיקה עבור האחרים הרבה מן העוקץ, ואורי הוא עבריין נוגע-ללב שהולך ומסתבך בדרכו המשונה והנאיבית לבקש לעצמו קצת דבש. כמו ששם הספר מרמז – הוא באמת עוסק בחלקים הדבשיים ובחלקים העוקצניים, בחיים ובמוות. הפרקים הם בעצם קולותיהם לסירוגין של נתי, עמליה ואורי, מחציתם מסופרים ב-2014 ומחציתם ב-1999. לאט לאט, הסיפורים והרצף העלילתי הולכים ומתעבים ומשתלבים לאחד, ונרקם מול עינינו הסיפור המשפחתי הנוגע-ללב בעיקר סביב מחלתה של האם רינה.

הכתיבה של ערן בר-גיל משובחת, קולחת, ולדעתי היא מהאמינות שפגשתי בהן. הוא מיטיב לתאר את הטבע הנוגה מעיניו של נתי כמו שמיטיב לדבר "בגובה העיניים" מפיו של אורי, ובכל אחד מהמצבים הללו הוא משכנע ומוביל לקריאה סוחפת שלעתים אפילו גרמה לי להצטער על שהפרק הסתיים. בין אם הסיפור אמין ובין אם לא, הוא סיפור ישראלי שמתרחש כולו (כמעט) בגבולות השפלה הצרים, בין מכוורת לבין פיצוצייה, בין מועדון הימורים לבין בית צמוד-קרקע, והדמויות מצליחות להיות בו-זמנית מתוקות וצורמות, פיקחות ונאיביות, אמיצות ורכרוכיות, ובכך להמחיש עד כמה כל הדבש וכל העוקץ וכל החיים וכל המוות הם מנת חלקה של משפחה נורמטיבית לכאורה אבל בעצם טעונה, טעונה, טעונה.

אפשר היה "לתחכם" חלק מהדיאלוגים ברמה אחת, וגם לקצר בכמה עשרות עמודים באמצעות ניפוי של חלק מהתיאורים. בנוסף, החלקים של 2014 כוללים גם המון זכרונות ורטרוספקטיבות על שנים קודמות, שזה אחלה, אבל אז כבר לא ברור לי אם המתואר קרה לפני 3 או 5 שנים, ובנקודות האלה תהיתי אם לא היה עדיף פשוט להוסיף פרק מ, נניח, 2001 ולהקל על הבנת רצף האירועים. בסך הכל זהו ספר נהדר שלעונג הוא לי לכתוב את הביקורת הראשונה לגביו באתר.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על על הדבש ועל המוות - ספריה לעם #777