בניין מגורים משותף בחולון, קומה ראשונה, דלת מול דלת, שתי משפחות. ניבה ושרגא, הורים לשני בנים. ניבה אחות בבית חולים וולפסון, ושרגא גאולוג. ובדלת ממול, בת שבע ואבינועם. היא כמעט בסופו של הריונה הראשון. היחסים הם יחסי שכנות שגלשו לחברות הדוקה, ובעיקר מצד הנשים. בין הגברים היחסים נשארו בעיקר בתחום ה"שלום, שלום".
והחיים.. כן החיים, יש להם את הדרך שלהם, שהיא מפותלת לעיתים, ולא תמיד נהירה, לחבר בין אנשים. כמו אצל שני זוגות השכנים, שהחיים חיברו ביניהם והפכו אותם למשפחה אחת. אומנם משפחה מורכבת, ולא כזו שיכלה להיווצר שלא מכורח נסיבות.
נוגה, בנם התינוק של בת שבע ואבינועם, שכבר מנשימתו הראשונה הפך ליתום מאם, הוא החוליה המחברת. ניבה שימשה לו כאם לכל דבר. לא רק בטיפול השוטף, בעיקר באהבתה הגדולה והנדיבה כלפיו אשר לא הפלתה בינו לבין בניה במאום.
כשנוגה בן שמונה, חוֹוָה ניבה את אחד מרגעיה הקשים בו היא מבשרת לנוגה שהם עוברים דירה, והמשפחות נפרדות. נוגה, שניבה היתה לו כאם מסורה מגוננת ואוהבת, מרגיש כי ננטש. בניה שהיו לו כאחים, והאחות הקטנה גפן, שהצטרפה למשפחה במשך השנים, כל אלו נתלשו ממנו באחת. החלל שהשאירו אחריהם גדול.
לספר ארבעה חלקים, כשהחלק הפותח הוא קיץ 1985, ואחריו קיץ 2005, קיץ 2006, והחלק החותם את הספר קיץ 2008.
הספר מסופר בכמה קולות, והפרשי השנים בין התקופות כמו גם הקול המתחלף אשר מספר את הסיפור, כתובים היטב. ממרחק השנים, כשהאירועים הפכו מזמן לזיכרונות, והזמן כתש אותם לרסיסי זיכרונות דקים ולעיתים קלושים, יוצר עניין, ויוצר סקרנות בקורא לגלות את הסיפור כל פעם דרך עיניים אחרות ומזוית שונה, ולראות איך השתמרו הזיכרונות אצל כל אחד.
יש לו לערן בר גיל יכולת כתיבה מדהימה, ולא רק, אלא בכלל בכתיבה על אנשים, ובעיקר על משפחתיות. בר גיל מיטיב לכתוב על משפחות, ובכל ספר עושה את זה כל כך טוב, עד כדי שאני מרגישה שאני מכירה אותם לפני ולפנים. הוא רב אומן בגילוי הסדקים הנבקעים בכל משפחה, והיכולת הזו שלו לחדור בין הסדקים, ולחשוף אט אט את המתחולל מאחוריהם, כשהוא מעניק לקורא תמונה שלמה ומלאה בפרטים.
תיאור הדמויות שלו, כשכל אחת מהן נבדלת מרעותה, בעלת צביון, אופי, וקול האופייני לה.
חלוקת הספר לארבעה חלקים , כשכל חלק נושא כותרת של זמן הוא הברקה, ומדויק מאין כמותו. אני מצאתי בכל חלק כזה נקודת השקה לחייו האישיים של נוגה. כמו מראה דו כיוונית. בכל פרק כזה ניכרת הסימבוליות בין חייו של נוגה לבין האירועים שהתרחשו במדינה בתקופה בה מסופר הסיפור.
בשבילי ספר של ערן בר גיל הוא תמיד חגיגה משמחת, ואיזה כיף לפתוח שנה עברית חדשה עם ספר מקור משובח כזה.
מומלץ כל כך.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
