ביקורת ספרותית על ריבועים פתוחים - ספריה לעם #840 מאת ערן בר-גיל
ספר מעולה

---

אפוס מקומי שמגולל את סיפורן של שתי משפחות על פני שלושה עשורים. משנות השמונים עד העשור הראשון של המאה ה-21. הריבועים שבשם הספר הם יחידות שמשמשות ארכיאולוגים בעבודתם, ומרמזים לגיבור הראשי של הרומן נוגה (היום בוודאי היו קוראים לו נוגה הבן)
אזהרה: מכאן והלאה הסקירה עלולה להכיל ספוילרים.
נוגה, כבנימין בשעתו, נולד יתום, כלומר אמו מתה בלדתה אותו, אלא שבניגוד לאביו המקראי, לאביו לא היו עוד שלוש נשים ואחד עשר ילדים שיסייעו בטיפול בו. אין מי שיטפל בנוגה מכיוון שאבינועם אביו נפצע בתאונה שבה מתה אשתו, הפך לנכה, ולא יכול לדאוג לצרכיו של תינוקו. כאן נכנסת לתמונה ניבה, השכנה של אבינועם והדמות הראשית בחלקו הראשון של הספר שמתרחש בשנת 1985. היא מאמצת באופן לא רשמי את נוגה ונוהגת בו ממש כאילו היה בנה הביולוגי.
הדמות הראשית בשני החלקים הבאים המתרחשים בשנים 2005, 2006 הוא נוגה הבוגר. בפרק השני מתוארת עבודתו כארכיאולוג חופר, ומתוארים יחסיו המתפוררים עם אשתו. ההתנתקות מעזה מלווה את האירועים אף שהיא אינה תופסת את קדמת הבמה. בפרק השלישי, המתרחש שנה אחר כך, נוגה כבר גרוש, עבר להתגורר עם אביו הנכה, ומגויס כחייל מילואים למלחמת לבנון. בפרק הרביעי והאחרון הפוקוס עובר אל גפן, בתה הצעירה של ניבה, סטודנטית לקולנוע, שבמסגרת לימודיה מצלמת סרט על משפחתה ובתוך כך נחשפת לסיפורו של נוגה, שכשהיה בן שמונה נותק ממשפחתו המאמצת שעברה להתגורר במקום אחר, ניתוק שהוא חווה כנטישה כואבת.
ניכר שהמחבר ערך תחקיר מקיף, בעבודתו של ארכיאולוג, בחוויותיהם של לוחמי מילואים במחלקת חי"ר במלחמת לבנון השניה, ובשגרת חייה של סטודנטית צעירה לקולנוע. הוא מפגין בקיאות רבה בתחומים הנ"ל. מלבד זאת הוא מעצב בדיוק ובאמפתיה את גיבורי הרומן, ובמיוחד את נוגה, שעלילותיו תופסות את רוב העלילה, והוא גם הדמות העמוקה והטראגית מכולן.
עניין שצד את תשומת לבי ואולי הסופר כיוון אליו - בספר מופיעים שני אנשים שעיסוקם כרוך בחפירה. נוגה הוא ארכיאולוג. שרגא, בעלה של ניבה, ששוטם את נוגה ומזכיר לו כל הזמן שהוא לא חלק מהמשפחה, הוא גיאולוג, לפחות בהכשרתו, בפועל הוא איש עסקים שלא כולם, איך לומר, מאה אחוז טהורים. הגיאולוג מעמיק לחפור הרבה יותר מהארכיאולוג. האחרון, בחפירותיו, חוזר אלפי שנים אחורה (נוגה חופר באתר ארכיאולוגי מהתקופות הביזנטית והמוסלמית הקדומה) לעומתו הגיאולוג חופר בשכבות סלע בנות מיליוני ומאות מיליוני שנים. אם שרגא הוא היפוכו של נוגה, אולי אפילו הנמסיס שלו, מה ביקש הסופר להביע באמצעות הבחירה בעיסוקים האלה דווקא? אולי הרבדים החבויים עמוק אליהם מגיע הגיאולוג בחפירותיו מסמלים את הרבדים החבויים באישיותו של שרגא, לכאורה איש משפחה ויזם ואיש עסקים לגיטימי אך בפועל נוכל פיננסי ששבע התועבות בלבו? אך אם כך מה מסמלת החפירה השטחית יחסית (מבחינת מרחק השנים) של נוגה הארכיאולוג? אולי יום אחד אפגוש את בר-גיל ואשאל אותו.
דבר נוסף ששמתי אליו לב, הוא שמדובר ברומן קיצי מאוד. ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה התרחשו בקיץ, כך שלסופר לא הייתה יותר מדי בחירה כאן. אבל גם את שני החלקים הנותרים הוא בחר למקם בקיץ. ובאמת מרובים בספר עלעולי אבק, אוויר לח ומלוכלך, וקרני שמש שחודרות או משתברות על קירות ווילונות. מה ביקש הסופר להביע בבחירה הקיצית שלו? שוב, לא לי לדעת. אם אפגוש אותו אציג את כל השאלות בצורה מרוכזת.
סיכומה של חפירה: נהניתי מאוד מהספר וקראתי אותו, לא כהרגלי, בזמן קצר יחסית. מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על ריבועים פתוחים - ספריה לעם #840