“בדרך כלל , איני אוהב סיפורים קצרים.
במסגרת סדרת חינוך של ילדי, קיבלתי שלושה ספרים של סיפורים קצרים לקריאה. שניים של סופרים ידועים, והשלישי ספר זה.
היות וגישתי לקריאה היא תוכן הספר ולא שם מחברו, לא התרשמתי מהשניים הראשונים, עד שהגעתי לספר זה.
בעצם, הספר לא החליט אם הוא אסופה של סיפורים קצרים או רומן שפרקיו מחוברים בחוט גס. משהו כמו סיפורי עם, או אלף לילה ולילה.
לכן סיומו של כל פרק בספר הוא מלאכותי, ובמדה מסויימת, צורם.
גיבור הספר הוא נטע, שעבר ארועים כאלה ואחרים ובתוך מהלך חייו, הוא "מתקיל" את הקורא עם היבטים שונים של החברה הישראלית: המשטרה, לשכת המיון לחיילי מילואים והקב"נית, נושאי עבודה או אי עבודה ועוד ועוד.
הכתיבה של כל פרק יפה מאוד. יש כניסה מהירה מאוד לעלילה והצגה מיוחדת של הדמות המרכזית בה.
הדמויות בדרך כלל מוצגות בדילמת היום יום: אישה שהחליטה לישר את חייה ולהכנס לתחנת המשטרה כדי למסור מידע על בעלה, או מאבחנת פסיכולוגית בבקו"ם ועוד ועוד.
כל פרק עומד בפני עצמו, מושך ומענין.
אין בספר תובנות עמוקות כמו שאינו מכיל הרחבה על הסביבה, מזג האוויר ועוד. הכל מרוכז בדמות הקיימת, הנוכחית שתשכח בפרק הבא.
החוויה שבקריאת הספר היא כמו נסיעה במתקן של וולט דיסני, הרבה אפקטים שהנוסע בהם יוצא נפעם, אבל לא ברור לו ממה בדיוק.
ביציאה מהמתקן, הוא מתמתח ו.. עומד בתור למתקן הבא.

היחוד בספר הוא מיגוון הדמויות. ישראליות, יום יומיות ועדיין מענינות.
פרק הסיום הוא ניסיון לתפור את הקצוות.לעניות דעתי, הוא מחמיץ את האיכויות שבפרקים הקודמים.
הספר שווה קריאה, מה עוד שהוא מחולק למנות קצובות ומסודרות כך שניתן לקרוא פרק ולנוח.”

“רומן מקורי הבנוי במבנה ספרותי מיוחד .
סיפורים קטנים ואנושיים של נשים המשתפות אותנו הקוראים ברגעים חשובים בחיים שלהן,רגעים שישפיעו על גורלן .
בכל הסיפורים מופיע נטע- גיבור שהכל נמצא בו: רגשות ותשוקות,יצירתיות וחומר ,מוות וחיים .

בסוף הרומן יש סיום הרמוני לכל הסיפורים הקטנים.
רומן מפתיע ,שונה ומיוחד .”