''תוכנית חומש'' הוא הספר היחיד שקראתי מבין ספריו של <mark>פיליפ ב.קר</mark>.

מצאתי את הספר זרוק באחד הרחובות בעיר אשר אני מתגורר בה, כואב הלב לראות ספרים שאנשים זורקים ברחוב (יש ספריות שאפשר למסור אליהן ספרים שאתם לא רוצים ואפשר גם למכור אותם, לאנשים שאוהבים לקרוא וחבל כל הזלזול הזה חברה...).
אז אני נוהג להציל ספרים זרוקים ולתת להם בית ותשומת לב, וגם חיטוי.

ההתחלה בהחלט נראתה מבטיחה ועזרה לי לקרוא 7 פרק

אין לי מושג איך קרה שלא קראתי את הספר הזה כשיצא בעברית ב 1994. שמעתי עליו פה, הישגתי משומש (תודה, יוסיב, על הספר!) וכך יצא שקראתי אותו ב 2011 בערך בזמן בו מתרחשת העלילה בלונדון. וזה ערך מוסף רציני לסיפור שהוא רומאן בלשי לא ממש שגרתי.

נניח שהמדע היה מצליח למצוא אפיון מדעי לפושעים אלימים: בדיקה שמאשרת הימצאו של רכיב המנבא ברמת ודאות גבוהה את היות נשאו פושע מסוכן בפוטנציה. מה לדעתכם היו רשויות החו

הסופר של ברלין נואר מתמצא בנבכיה של המדמנה הנאצית, לא פחות מאשר רכילאי צמרת מיטיב לתאר את חבורת הסלבריטאים שלו. בשורה ארוכה חולפים לפנינו דמויות מיתולוגיות ששייכות להיסטוריה האפלה ביותר של האנושות. יוליוס שטרייכר, הרמן גרינג, ארתור נבה, היינריך הימלר, ריינהרד היידריך ועוד רבים ורעים. חלקם אמיתיים (אבל לא מוכרים לציבור הרחב) וחלקם בדויים, אבל קורמים עור, גידים ורשע באותה המידה.
בספר השני בטרילוגיה

אחד הטובים ביותר של <mark>פיליפ</mark> קר, סופר המתח הבריטי שנפטר לא מכבר. אני לא בטוח אם הספר הנוכחי הוא הטוב ביותר בסדרה של ברני גונטר אבל באופן מסוים אולי החשוב ביותר בגלל הנושא שלו. ברגע שהמשטר הנאצי החליט להושיט את ידם חסרת הרחמים על חיי היהודים בברלין. ברני גונטר חוזר להיות שוטר חוקר אחרי תקופה כחוקר פרטי ועוסק בסדרה של רציחות ילדות רק כדי לגלות שזו מזימה נאצית מטורפת להפנות את האצבע לעבר יהודים בכדי להת

לא אהבתי. העלילה דלילה מאד ושטוחה, או במילים פשוטות יותר - לא מעניינת. העטיפה של המשטר הנאצי לא מוסיפה כלום

"סיגליות מרס" הוא מותחן בלשי טוב בנוסח הבלש האפל, או במילים אחרות: <mark>פיליפ</mark> מרלו (או סם ספייד) מפענח תעלומה בלשית בברלין של 1936.
את הנוסחה הבסיסית הגדירו דשיאל האמט וריימונד צ'נדלר: הגיבור הוא בלש פרטי החי לבדו, הוא ציני, מתוחכם, אוהב את החיים הטובים ובעיקר חכם יותר מהשוטרים. הסיפור בד"כ מתחיל כשהבלש מקבל על עצמו מטלה פשוטה לכאורה ואז העלילה מתחילה להתפתל ולהסתבך, עד שזה מגיע לקונספירציה כזו או אח

"הפושע החיוור" של הסופר הבריטי <mark>פיליפ</mark> קר הוא מותחן בלשי מצויין, רק חבל שהוא מייצג תופעה מטרידה.

ברני גונתר, שוטר לשעבר ובלש פרטי, הוא גיבור הספר שעיקר פרנסתו היא איתור נעדרים בברלין הנאצית של סוף שנות השלושים. יום אחד הוא מקבל משימה מבכיר באס-אס ומכאן מתחילה עלילה מפותלת, מותחת ומעניינת.
בעיצוב הבלש הלך <mark>פיליפ</mark> קר לנוסחה המוכרת של בלש גרוש, שתיין, חרמן, עם עודף משקל ובעיות אישיות לא פתורות. את ה

ארצה לחלק את הביקורת שלי לשני חלקים, כמו השם של הספר. ''חקירה'', ו''פילוסופית''.
החלק הראשון, והוא מתייחס ל''חקירה'', יהיה על החלק העלילתי והמותח (כפי שמסווג בז'אנר) שבספר. אתחיל ואומר שהעלילה כתובה בצורה טובה ואופיינית לספרי מתח- מותחת. בהחלט נהנתי, מהסגירת פינות, מהמתח, ומהדמויות.
אציין רק שהיו כמה דברים לאורך הספר שפשוט הונחו שם מבלי להסביר יותר מדי, מה שקצת הפריע, אבל לא בצורה רצינית.
בחל

"הפושע החיוור" הוא ספר מרתק על רקע הסטורי מאוד מעניין ומסקרן של גרמניה הנאצית בראשיתה.

אני מוצא את הסיפור הזה כשילוב מעניין בין הרלן קובן ב"אבק שריפה" להנס פאלאדה ב"לבד בברלין". מצד אחד, סיפור של רצח וחקירה נוקבת מעיניו של החוקר, ממש כמו אצל הרלן קובן ומצד שני, תיאורים על המצב בברלין בתקופת הנאצים וקישוריות שמאוד הזכירה לי את קומיסר אשריך מ"לבד בברלין".

הסיפור הוא סיפורו של החוקר הפרטי גונת