ביקורת ספרותית על סיגליות מרס מאת פיליפ ב.קר
ספר בסדר

---

"סיגליות מרס" הוא מותחן בלשי טוב בנוסח הבלש האפל, או במילים אחרות: פיליפ מרלו (או סם ספייד) מפענח תעלומה בלשית בברלין של 1936.
את הנוסחה הבסיסית הגדירו דשיאל האמט וריימונד צ'נדלר: הגיבור הוא בלש פרטי החי לבדו, הוא ציני, מתוחכם, אוהב את החיים הטובים ובעיקר חכם יותר מהשוטרים. הסיפור בד"כ מתחיל כשהבלש מקבל על עצמו מטלה פשוטה לכאורה ואז העלילה מתחילה להתפתל ולהסתבך, עד שזה מגיע לקונספירציה כזו או אחרת וכמובן לפתרון בלתי צפוי.
בשישים השנים האחרונות רבים מיחזרו את הנוסחה הזאת. הייחוד של פיליפ קר ב"סיגליות מרס" הוא הרקע למותחן: במקום לוס אנג'לס האפלה הסיפור מתרחש בברלין של שנת 1936 תחת שלטון הפחד הנאצי, לפני ובעת אולימפיאדת ברלין.
"סיגליות מרס" הוא הראשון בטרילוגיה "ברלין נואר". הגיבור של הטרילוגיה הוא הבלש הפרטי ברני גונתר, שוטר מצטיין לשעבר שסולק מהמשטרה (עקב כך שלא הצטרף למפלגה) שלפרנסתו עוסק באיתור נעדרים, בעיקר יהודים. יום אחד הוא נקרא לביתו של תעשיין עשיר ומתבקש למצוא ענק יהלומים יקר ערך ומכאן העלילה מתחילה להסתבך והגופות להיערם. גונתר מצליח בחוכמה לנתב את דרכו בין גופי השלטון הנאצי, המשטרה, הגסטאפו, הטייקונים, הפשע המאורגן, בתי הכלא ומחנות הריכוז עד לפתרון התעלומה ונגזרותיה. הוא נעזר בניסיונו ובציניות שלו ותוך כדי החקירה גם מצליח להכנס למיטה עם כמה יפהפיות ברלינאיות הניקרות בדרכו.
שם הספר, "סיגליות מרס" (March Violets), הוא הכינוי שנתנו ותיקי הנאצים לאופורטוניסטים שהצטרפו למפלגה עם עלייתה לשלטון במרץ 1933.

פיליפ קר היה עיתונאי בטרם המציא את ברני גונתר ולצורך הספר הוא ערך תחקיר מעמיק על ברלין של שנות השלושים, המנגנונים הנאציים וחיי האנשים הפשוטים באותה תקופה. התחקיר אכן נותן לעלילה נפח ואמינות ובלעדיו זה היה עוד מותחן בלשי ממוחזר, אבל כמו כל עיתונאי גם פיליפ קר מוכרח להשוויץ ולכן הוא ממלא את הספר עם שלל שמות של מקומות, רחובות, שכונות, בניינים וכד' שלא תורמים לשטף העלילה.
בנוסף ישנם ההומור והציניות. קשה היה לקרוא סיפור המתרחש בצל האכזריות והזוועות של אותה תקופה מבלי שהיה מתובל בהומור וציניות. אבל כמו בתבשילים, תיבול במידה ההמתאימה יכול לשדרג כל מנה ולעומתו תיבול יתר (כנהוג אצל חלק מהמסעדנים בארצנו) יכול להרוס גם מנה מחומרי גלם משובחים... וזהו לצערי המקרה בספר זה הסובל מעומס-יתר של הומור (כשחלקו מזכיר מופע של סטנדאפיסט כושל).
כנראה שלא רק אני עליתי על הנושאים הללו ולזכותו של פיליפ קר יאמר שהוא הטמיע את הביקורת שכנראה קיבל ובספר השני בטרילוגיה, "הפושע החיוור", רשימת השמות התקצרה וההומור שזור במידה הנכונה.

בלי הנקודה היהודית אי אפשר: היהודים וצרותיהם מוזכרים כל הזמן ברקע אבל הם לא חלק מהעלילה. מה שכן צורם אלו הן "בדיחות היהודים" הרבות המשובצות בעלילה בשיחות שעורך ברני גונתר עם שוטרים, אנשי שלטון וסתם אזרחים.

לסיכום: מותחן בלשי טוב על רקע תקופה מעניינת ומצמררת. כדאי.

חבל שזמורה-ביתן אינם מתכוונים להוציא לאור גם את הספר השלישי בטרילוגיה: "רקוויאם גרמני".

» ביקורות נוספות של רונדו
» ביקורות נוספות על סיגליות מרס