“נראה שאין אדם, לפחות בעולם המערבי, שלא שמע על סיפורו של המלח האנגלי רובינזון קרוזו. מאז יצא לאור ב-1719, הספר הוא רב-מכר אהוב. אולי כי זה ספר הרפתקאות סוחף, אולי בגלל שהוא ספר אופטימי שנקרא בקלות, הוא נחשב לספר ילדים. הוא לא, כלומר לא רק לילדים. יצאו לאור לא מעט עיבודים וקיצורים במטרה להתאימו לילדים, אך הספר המלא הוא ספר שמתאים גם לילדים, גם לנוער וגם למבוגרים; הוא מקסים, הוא חי ונושם וקשה מאוד לה”

“אתם שומעים רובינזון קרוזו ומה עומד לנגד עיניכם? הקלאסיקה הזו בטח מהדהדת בכל סיפור של אדם שניצל איכשהו מספינה טרופה והעביר זמן מה באי בודד. וזה באמת המינימום שבמינימום. זהו עוד סיפור על ניצחון רוח האדם במצבים לכאורה בלתי אפשריים לשרוד בהם. רובינזון היה צעיר כשאביו ניסה לשכנעו בגיל 18 להמשיך את עסקיו, יהיו אשר יהיו. רובינזון הצעיר החליט שהוא קודם צריך דווקא להתרחק מאביו ועסקיו ולתור בעולם. כמה”

“להיות מוושלך במקום שעין לא ראתה. מקום שכף רגלם של מעטים דרכה בה. ליצור דברים מבראשית, בשתי ידייך, לינוק את האווירה החמימה והירוקה של הסביבה. לבוז לקידמה בכורח. לשזוף את העיניים בדמותם של יצורים שהמוח לא חשב אשר קיימים. להסתגל אל אורח חיים הזר לך לחלוטין. לפתוח את ליבך אל ישות בלתי נהירה, חידתית, בה לא האמנת ובטחת עד כה וכעת היא חלק בלתי נפרד מחייך. יחד עם העולם הגשמי החדש שנגלה אל מול עיניך,”

“כמו רבים הכרתי את רובינזון קרוזו, מקריאה, כנראה מקוצרת וערוכה, אי-שם בילדות הרחוקה, ועד לפני כמה ימים לא חשבתי שיש טעם לחזור ולקרוא בו, זה הרי ספר הרפתקאות ארכאי וחביב לבני הנעורים. בעקבות המלצה חמה רכשתי את הספר במהדורה המלאה בהוצאת כרמל בתזמון מדויק של ימי בידוד, ונשאבתי לתוכו כמו בן תשחורת. את העלילה של הספר, שיצא בשנת 1719 ונחשב לאבן דרך בספרות העולמית, והמבוסס באופן כללי על סיפורו של מלח בשם”

“נראה שאין אדם, לפחות בעולם המערבי, שלא שמע על סיפורו של המלח האנגלי רובינזון קרוזו. מאז יצא לאור ב-1719, הספר הוא רב-מכר אהוב. אולי כי זה ספר הרפתקאות סוחף, אולי בגלל שהוא ספר אופטימי שנקרא בקלות, הוא נחשב לספר ילדים. הוא לא, כלומר לא רק לילדים. יצאו לאור לא מעט עיבודים וקיצורים במטרה להתאימו לילדים, אך הספר המלא הוא ספר שמתאים גם לילדים, גם לנוער וגם למבוגרים; הוא מקסים, הוא חי ונושם וקשה מאוד לה”

“אתם שומעים רובינזון קרוזו ומה עומד לנגד עיניכם? הקלאסיקה הזו בטח מהדהדת בכל סיפור של אדם שניצל איכשהו מספינה טרופה והעביר זמן מה באי בודד. וזה באמת המינימום שבמינימום. זהו עוד סיפור על ניצחון רוח האדם במצבים לכאורה בלתי אפשריים לשרוד בהם. רובינזון היה צעיר כשאביו ניסה לשכנעו בגיל 18 להמשיך את עסקיו, יהיו אשר יהיו. רובינזון הצעיר החליט שהוא קודם צריך דווקא להתרחק מאביו ועסקיו ולתור בעולם. כמה”

“להיות מוושלך במקום שעין לא ראתה. מקום שכף רגלם של מעטים דרכה בה. ליצור דברים מבראשית, בשתי ידייך, לינוק את האווירה החמימה והירוקה של הסביבה. לבוז לקידמה בכורח. לשזוף את העיניים בדמותם של יצורים שהמוח לא חשב אשר קיימים. להסתגל אל אורח חיים הזר לך לחלוטין. לפתוח את ליבך אל ישות בלתי נהירה, חידתית, בה לא האמנת ובטחת עד כה וכעת היא חלק בלתי נפרד מחייך. יחד עם העולם הגשמי החדש שנגלה אל מול עיניך,”

“כמו רבים הכרתי את רובינזון קרוזו, מקריאה, כנראה מקוצרת וערוכה, אי-שם בילדות הרחוקה, ועד לפני כמה ימים לא חשבתי שיש טעם לחזור ולקרוא בו, זה הרי ספר הרפתקאות ארכאי וחביב לבני הנעורים. בעקבות המלצה חמה רכשתי את הספר במהדורה המלאה בהוצאת כרמל בתזמון מדויק של ימי בידוד, ונשאבתי לתוכו כמו בן תשחורת. את העלילה של הספר, שיצא בשנת 1719 ונחשב לאבן דרך בספרות העולמית, והמבוסס באופן כללי על סיפורו של מלח בשם”