הקשת כדרך חיים

בכפר סבא, על גבעה שהייתה גבול הישוב, קיים עדיין בית בטחון עם כרכי ירי שהיווה עמדה קדמית. עברו שנים הגבול זז מזרחה, וליד הבית הישן נבנה מטווח גדנ"ע שבו למדו צעירים את רזי הקליעה למטרה, על הקיר החיצוני של בית הבטון שימש להם מועדון, בולטת כתובת מתכת, " לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת" ( שמואל ב ) שהיוותה סיסמת הגדנ"ע, ציווי תנ"כי שהפך להנחיה ביטחונית בישראל הצעירה שמשמעותה, מי שמב

#
צריך מידה לא-מבוטלת של כישרון כתיבה לכתוב היטב רומן היסטורי. אנחנו חיים עכשיו בהיסטורייה של העתיד. מי מאיתנו חושב שהחיים היום מספיק מעניינים לסיפור מרתק שייכתב בעתיד? אני לא. ועדיין יכול מאד להיות שבעוד עשורים – או מאות - מעכשיו ייכתב סיפור שיאחז את קוראיו בכבלי קסם, ויתאר את מה שאנחנו קוראים לו "חיים" בדרך שהקוראים אותו יציירו לפניהם את הסיפור וירותקו אליו.

<mark>קורנוול</mark> הוא אחד הסופרים בעלי היכו

<mark>ברנרד קורנוול</mark> מתמחה בכתיבת רומנים מלחמתיים תקופתיים מההיסטוריה של אנגליה.

הארועים ההסטורים המתוארים ברומנים קרו במציאות והמחבר שוזר בהם רומן בדיוני. למי שיש עניין בהיסטוריה המלחמתית של אנגליה בימי הביניים ההנאה מובטחת. הכתיבה קולחת והארועים מסופרים מהקל אל הכבד. המחבר כותב תאורים מרתקים של האנשים, התקופה והחיים.

הרומן ממש מזכיר תזמורת המתחילה בניגון קל ולאט לאט נבנה המתח ולבסוף מגיעה הנגינה

סוכריה בעטיפה עבשה משהו.

למה אני מתכוון? – יש פה גרעין היסטורי מרתק, שעטוף בסיפור בינוני שמנסה להנגיש אותו יותר.

אל הזירה הגיעו שתיים, בפינה השמאלית אנגליה ובימנית אויבתה השנואה צרפת בקרבות שממש קרובות לגונג הפותח של מלחמת מאה השנים, שבתורה התרחשה בישורת האחרונה של ימי הביניים באירופה.
איזו תקופה עלובה... ה"ציוויליזציה" האירופית בעליבותה, בסחרור של אלימות, בורות, טקסיים אוויליים, ומונותאיסט

- - -
הוא נגס בפיתיון ופסע אל צל הספינה כדי לרכון מעל הקסדה, ואני שלפתי את הסכין שלי, קרבתי אליו ונעצתי את הלהב בגרונו. לא חתכתי את גרונו אלא דקרתי אותו, נעצתי את הלהב ישר פנימה וסובבתי אותו ובו-בזמן דחפתי אותו לפנים, שיקעתי את פניו במים והחזקתי אותו שם, לפיכך אם לא ידמם למוות הוא יטבע. וזה ארך זמן רב, רב יותר משציפיתי, אבל קשה להרוג אנשים. ..
חומת מגנים. מקום נורא, כך אמר אבי. .. הייתי גם עייף

בע"ה
"And summoned now to deal with your invicible defeat"
(Leonard Cohen, A Thousend kisses deep)
לכולנו זה קורה לפעמים. הייאוש הנוראי הזה; ההרגשה שהכשלון הוא בלתי נמנע, הכרחי, ידוע מראש. ניסינו שוב ושוב להימלט, לשנות, להשתנות; אבל נגזר עלינו שכך יהיה, ואין לנו ברירה מלבד לקבל את מה שיבוא בהכנעה.
זהו הגורל; האמונה שמעשי האדם וחייו נקבעים ע"י כוח עליון, מחוץ לשליטתו.

ובכן, לענייננו. הממל

זה הספר השני שקראתי של <mark>קורנוול</mark> (את הראשון באנגלית, כמובן- לא תורגמו יותר ספרים שלו).

ההתמקדות של <mark>קורנוול</mark> היא לרוב בכתיבת רומנים היסטוריים על רקע מלחמות שונות, הספר כתוב בצורה די מהנה, <mark>קורנוול</mark> חוסך מאיתנו את רוב המעשים הברוטליים שנעשו באותה תקופה (למי שזה חסר, יש את "עולם ללא קץ" של קן פולט), אבל מוסיף נופך מעניין לעלילה, כך שלמרות שידעתי מה קרה בקרסי- הייתי מרותק - לדעת מה יקרה בדיוק.

בנימה

רומן הסטורי מרתק אשר מתאר את תחילתה של אחת מהתקופות היותר קשות שידעה אירופה - מלחמת 100 השנים שהתנהלה בין צרפת לאנגליה, והתנהלה בפועל - לסירוגין - קצת יותר מ-100 שנים (1337-1453).
הסיפור עצמו מתמקד בתומס, אשר כילד היה הניצול היחיד מטבח שביצעו הצרפתים בכפרו, ואשר עליו הוא נשבע לנקום, וכן להחזיר פריט קדוש אשר הם גנבו.
על רקע תחילתה של המלחמה נרקם סיפורו האישי של תומס, סיפור בדוי על רקע הסטוריה אמי