ביקורת ספרותית על הממלכה האחרונה מאת ברנרד קורנוול

---

בע"ה
"And summoned now to deal with your invicible defeat"
(Leonard Cohen, A Thousend kisses deep)
לכולנו זה קורה לפעמים. הייאוש הנוראי הזה; ההרגשה שהכשלון הוא בלתי נמנע, הכרחי, ידוע מראש. ניסינו שוב ושוב להימלט, לשנות, להשתנות; אבל נגזר עלינו שכך יהיה, ואין לנו ברירה מלבד לקבל את מה שיבוא בהכנעה.
זהו הגורל; האמונה שמעשי האדם וחייו נקבעים ע"י כוח עליון, מחוץ לשליטתו.

ובכן, לענייננו. הממלכה האחרונה הוא רומן היסטורי, וככזה הוא ממש ממש מוצלח. מספר סיפור שמצליח למתוח גם כאשר הסוף ידוע מראש; יוצר עולם מרתק, שונה ואמין (עד כמה שידיעתי מגעת), חומרית ותרבותית גם יחד; הוא הרחיב את ידיעותיי ויותר מכך - גרם לי לחפש עוד מידע על התקופה הזאת, תקופת מפתח בהיסטורית העולם המערבי. עם זאת, הוא איננו מתיימר לבנות דמויות טובות או אמינות במיוחד, ואכן לא מצטיין בכך.
עד כאן דיברנו על ספר חביב למדי, שייתכן והיה שווה את הזמן המוקדש לקריאתו; אבל בכל מקרה לא ימשיך איתך הלאה.
והנה, אין זאת כך. הספר הזה השפיע מאוד על מחשבותיי ודעותיי, ואני מאמין שחלקים ממנו ילכו איתי עוד הרבה זמן. מדוע?
היהדות פגשה לאורך שנות קיומה דתות ואמונות רבות, שעם חלקן היא חיה בשלום יחסי ועל חלקן הכריזה מלחמת חורמה. אני, מעבר לפערי הזמן והתרבות האדירים, מכיר ומבין (יחסית) את חלק מהעימותים הללו - מה היו העמדות, מה היו הטיעונים, מה חשבו הצדדים השונים זה על זה. אבל יש לי חור ענק בידיעה ומחשבה, שלעיתים נדירות חשתי בכלל בקיומו; והספר הזה האיר את עיני בעניין.
עבודת אלילים. פגאניות. רוב בני האדם שחיו אי פעם האמינו בסוגים שונים שלה. איך הם חשבו? במה האמינו? מה מניע אדם לעבוד אלילים, ומה יניע אותו לוותר על כך? השאלות הללו לא צריכות להטריד רק את המונים זאת כאחת ממצוות "יהרג ואל יעבור", אלא את כל מי שמתעניין בתודעה האנושית וחי בעולמנו זה, הנגוע (או מבורך) במונותאיזם ובהלניזם במידה מדהימה. קשה להבין עד כמה דברים שנדמים לנו מובנים מאליהם, בכלל לא היו כך לאנשים שחיו לפני 1300 שנים סה"כ.
כי יש משהו מפתה להחריד באמונה בגורל העיוור. האחריות הוסרה מעל כתפיו של האדם! כל מעשיו הוכוונו ע"י כוחות עליונים. למה עשיתי כך וכך? כי כך הגורל קבע. בגלל זכרונות ומעשים שנעשו קודם, ושוב - הוכתבו ע"י הגורל. אות'רד (הגיבור) מסרב לשאת באחריות כלפי מצפונו, מסרב להבין ולהצדיק את הבחירות שלו - כי הגורל הוא הכל, האדם הוא חסר משמעות.
והתפיסה הזאת מהפנטת. משכנעת להדאיג. "לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם את העריות" נאמר, כי באמת - אם אין משמעות למעשינו, למה לא לחגוג כמה שניתן? למה לא לנצל את הכוח שיש לי ע"מ להרוג ולבזוז ולאנוס, לרדוף ללא מעצורים אחרי עוצמה ותהילה ונקמה?
אלו שאלות שלא שקלתי קודם, וכעת אופקיי וטיעוניי התרחבו והשתכללו. אני ממליץ בחום לכל מי שמתעניין במחשבה האנושית לסוגיה לקרוא את הספר, להבין ולהכיר ולחשוב על אמונות וערכים שונים לגמרי.
הערה קצרה - זה ספר שמתאר אנשים אלימים וחסרי מעצורים, ואכן תיאורי הלחימה והאכזריות בו מפורטים וגרפיים. לא מומלץ לכל אחד. עם זאת, הוא דווקא מאוד מצנזר את עצמו לגבי תיאורים מיניים. יעשו הקוראים את השיקולים שלהם בנושא.

» ביקורות נוספות של שאול תליון
» ביקורות נוספות על הממלכה האחרונה