את רוצה לקרוא על עולם שבו מתייחסים ללב שבור באותו כובד ראש כמו לקטר רכבת מקולקל?

בעולם נהדר ואכזר – <mark>אנדריי פלטונוב</mark>

צריך לחיות עוד זמן הגון כדי להתגבר

עלילה:
ברוסיה הסובייטית של שנות ה-20 וה-30, פועלים, חיילים ואזרחים קשי-יום נאבקים על הישרדותם הפיזית והנפשית מול המציאות החומרית האכזרית שהותירו אחריהן המהפכה ומלחמת האזרחים.

משקל: חצי כבד

מניעים את הסיפור: בעיקר דמויות ורקע, בקו

איזה שם נהדר לספר. סיפורים קצרים שיוצרים תערובת מפעימה של מה שטוב, מה שרע, מה שמוריד את האדם אל השאול ומה שמרומם אותו, מה שמעניק תקווה ומה שיוצר ייאוש אבקתי שחודר אל הקרביים בכל נשימה במהלך הקריאה. התוצאה היא ספר מופלא שלא עוזב אותך כמה ימים ומפעם לפעם, כשנתקלים באיזו אטימות בירוקרטית, בדורסנות בהמית, או לחלופין ברגע יפיפה - קטע מתוך סיפור חוזר ומטלטל אותך. אכן. עולם נהדר ואכזר.
זהו ספר של סי

Счастливая Москва- 'מוסקבה המאושרת' (מוסקבה השמחה), 1936-1932. שלושה סיפורים, 2 נובלות- מוסקבה המאושרת והים היובליני+ אחרית דבר של המתרגם. הוא חשב שזה המיטב של המיטב ש טרם התפרסו, מי אני ש יחשוב שזה זבל פרולטרי שנמכר בעידן קפיטליסטי. הספר הזה לא עשה אותי מאושר, ליתר דיוק – הרגשתי במרכז מסחרי מאובק מלא רוסים בסמרטוטי טרנינג עם סנדלים בגרביים צועקים אחד על השני.
הסיפור הראשון- על בחורה יפה בשם מוס

וואו, איזה ספר מדהים!
הביקורות הקודמות מסכמות יפה מאוד את הספר.
ראוי לציין את המשפטים ושילובי המילים המקוריים, חלקם מצחיקים עם הומור מתחכם, פשוט חווית קריאה מדהימה לאלה שאוהבים להתענג על הטקסט עצמו.
הסיפור האחרון "חופרים יסודות" מאוד ארוך ולפרקים טיפה מתיש ,אבל אם קוראים אותו כשלא עייפים (ואולי אף אחרי שינה בריאה) הוא מתגלה כפנינה ממש!
תענוג! מומלץ ביותר לאוהבי הספרות!
נ.ב. ראוי בהחלט לציין א

בעולם נהדר ואכזר הוא ספר נהדר ואכזר.
חמישה סיפורים קצרים ושתי נובלות שכולם סובבים סביב עוני, מלחמות ומוות (ממלחמה, מחלות, עוני, רעב ועוד) בברית המועצות בתקופות שונות.

אצטט ברשותכם פיסקה אחת מן הספר:

"הם עוד לא הכירו את ערכם של החיים, ולכן גם לא ידעו מהו מורך - לחוס על גופך מחשש לאבדו; היישר מן הילדות יצאו למלחמה, מבלי שהתוודעו לא לאהבה, לא לתענוגות המחשבה ולא להתבוננות באותו עולם בל ייאמן ש

שברי השמשות לא מתואמים בקצות זוויותיהם המשוננות, נפגשות על מנת להתחבר ונתקלות זו בזו באי חיבה. חוסר התאמה, היפוך מתמיד, לעיתים דקירה, לרגעים יאוש. אך רק לפעמים, רק מדי עת לעת, בין שברי ענן אפלים ומערפלי עיניים, בורקים נבטי שמחה ואושר מתוכו, זעירים הם כגדולים, רזים כמדושני עונג.

בכרך מאגד הסיפורים והנובלות הגדול הזה של <mark>פלטונוב</mark>, טבועה בעקביות מתמדת, לרגעים בבוטות, תחושת היעדר הקו הישר, היעלם התא

קובץ סיפורים, חלקם קצרים חלקם ארוכים. אני במיוחד אהבתי את הסיפור שנקרא חופרים יסודות. הספר הוא ספר מקסים. גם בגלל שהסופר כותב נפלא, ובטבעיות ממש, וגם לא פחות בגלל התרגום הנהדר והחכם של נילי מירסקי, שלא התפתתה לעברת את התרגום, אלא רק לתרגם מילולית מרוסית לעברית, תוך הבנת החשיבות כאן בספר של השמירה על ביטויים ששמורים לשפת המקור בכלל ולשפתם של הדמויות של הספר בפרט, ביטויים שאצלנו הם לא נחשבים שפה תקנ

בתחילה, כשהתחלתי בקריאת הספר לא ידעתי מה לחשוב. לא לזה ציפיתי. הקריאה לא היתה נעימה משהו בסגנון, משהו בתוכן. "מה זה הסיפור הזה"? חשבתי, הדברים נראו מופרכים, בדיוניים היה לי קשה להכנס. דפדפתי לסוף הספר לקבל איזה מושג ואז בעקשנות חזרתי לרומאן (כך הכתוב מכונה בפי המתרגם). לאט לאט התברר שכל המוזרות הזו מכסה על הביקורת הנוקבת על רוסיה שלאחר מהפכת אוקטובר והדברים מוסתרים בין חמוקיה של מוסקבה, אשה נחשקת

באמת יצירת מופת (כמו שכתוב על גב הספר).
התמוגגתי, ולא בגלל עלילה סוחפת אלא בגלל אופן כתיבה מרשים ובגלל תיאור תקופה ודמויות מרתקים.
מעניין היה בעיני למצוא שבשניים מתוך מתוך שלושת הסיפורים בספר הופיעו פסקאות שלמות זהות- אך בכל סיפור הן הובילו למקום אחר.מצאתי את עצמי הולכת בספר אחורה וקדימה ושוב אחורה-עמ"נ להשוות.
בנוסף- כל תיאורי התקופה הקומוניסטית הינם מדהימים, כאשר הרבה מאד מוסווה בין השורות, ו