ביקורת ספרותית על מוסקבה המאושרת מאת אנדריי פלטונוב
ספר לא משהו

---

Счастливая Москва- 'מוסקבה המאושרת' (מוסקבה השמחה), 1936-1932. שלושה סיפורים, 2 נובלות- מוסקבה המאושרת והים היובליני+ אחרית דבר של המתרגם. הוא חשב שזה המיטב של המיטב ש טרם התפרסו, מי אני ש יחשוב שזה זבל פרולטרי שנמכר בעידן קפיטליסטי. הספר הזה לא עשה אותי מאושר, ליתר דיוק – הרגשתי במרכז מסחרי מאובק מלא רוסים בסמרטוטי טרנינג עם סנדלים בגרביים צועקים אחד על השני.
הסיפור הראשון- על בחורה יפה בשם מוסקבה איוואנובנה צ'סטנובה= יושר. שכול הבחורים הרוסים הנבובים בעיר מוסקבה של התקופה מתאהבים בה, עד סופם הטראגי של
כ ו ל ם .
הסיפור השני ' הכינור המוסקבאי' , על סמיון סרטוריוס, נגן כינור שנוסע בשנות השלושים בשיא קולקטיביזציה מכפרו העלוב 100 קילומטר למוסקבה, נטול כינור ורק עם תיק ריק ל כינור , שם הוא הולך לאיבוד ופוגש כולמיני אנשים מפוקפקים.
הסיפור השלישי- 'ים הנעורים'- נדייז'דה= תקווה, בוסטלוייבנה יחדיו עם ורמו המהנדס ונז'דייה מנהלת הקולחוז מקבלים ומתכננים להפיק טונות של בשר בקר ולהצעיד את הקולחוז העני בערבה אל עבר העתיד.

כל שלושת הסיפורים נכתבו בשנות ה-30, והם ביטויו של פלטונוב על הקולקטיבציה והשלטון הסובייטי הירוד והעלוב .
סטלין קרא לו כמו שפואנטה קוראת לי-חלאה!.

סיפור/נובלה ראשונה- Счастливая Москва- 'מוסקבה המאושרת' (מוסקבה השמחה)-
הגיבורה מוסקבה איוואנובנה צ'סטובנה, היא אישה יפה וצעירה. המיטב של הרפובליקה החדשה, הנועה קירל של פלטונוב. היא פוגשת את בוז'קו, העובד במפעל והוא איש יחסי הציבור של הרפובליקה הסובייטית אור לגויים. היא יתומה שעושה את צעדיה הראשונים. היא הולכת ונהפכת לצנחנית, עד שה מצנח שלה עולה באש. היא משתחלת לבית חולים ולאחריו לדירת 2 חדרים, אליו בא איזה קבצן זקן, והיא לא מפקפקת ברוח השיתוף הקומוניסטית.
לאחר מכן היא פוגשת גבר אחר גבר, אם זה סמיון סרטוריוס המדען / ממציא ה מאזניים החדישים. או סבמיקין הרופא המטורלל שהורג פציינט אחר פציינט לגילוי סם החיים דרך גופות המתים, 'המוח של עמוד השדרה' (שאין לו) ומה שמצוי בין הקיבה למעי. ואם זה קומיאגין- קשיש המתנדב למשטרה, חייב 50 רובל על אי רישום , החי ב פרוזדור עלוב.
כל הדמויות בסיפור הולכות לעזאזל , כיתר התושבים העלובים ברפובליקה העממית הקומוניסטית בשלהי תוכנית החימוש, קולקטיביזציה והטיהור של מיליונים. מזל שהמציאו את ישראל .


הסיפור הקצר השני- Московская скрипка- 'הכינור המוסקבאי'-
סמיון סרטוריוס הצעיר איבד את כינורו האהוב. הוא נוסע בדרך לא דרך מסע מפרך מהקולחוז האבוד למוסקבה. שם ילך לשוק, יקנה כינור פלאים חדש, שבמקום עץ עשוי חומר משונה, ש יפיק צלילים מיוחדים ומרשימים. הוא פוגש מישהי פלאית, עוד נועה קירלית קסומה ששולחת אותו לשוק לקנות את הכינור. מסרב לחכות שנה לאוניברסיטה. מתחיל לעבוד באיזה מפעל עד שנעלם בהמון המוסקבאי.

Ювенильное море» (ים הנוער) הים היובילני/ ים הנעורים 1934-
איש אחד הולך והולך. עד שהוא מגיע למבני חימר יצוק, בו פוגש ב ניקולאי ורמו המהנדס מנהל המפעל, שחופר בשכל לאורך הסיפור ולהולך הרגל המסכן.
יש מריבה בין כל הדמויות בפולמוס מתיש. כל הים הזה מתיש. לבסוף ממנים את - נדייז'דה= תקווה, בוסטלוייבנה הזקנה למנהלת הקולחוז המדברי השכוח וההרוס בעוני נבער מוז'יקים שהפכו לאנשי קולחוז. היא מקבלת הוראה ממוסקבה לייצר טונות בשר עד השנה הבאה ולהצעיד את הקולחוז ההרוס אל עבר העתיד. משימה אליה היא רותמת את ורמו ונסה במלוא המרץ, חדורת מטרה ומאמינה גדולה בעתיד הפרולטרי המזהיר של הקולחוז העלוב שלה.

"למה שאעשה את זה בשבילך? בגלל העיניים שלך"
"כן", ענתה בוסטלוייבה
.."שאולי אנשק אותך בתמורה למסמרים!" חייך המנהל.
"טוב", הסכימה בוסטולייבה"
(ע"מ 181).

בוסטולייבה הזקנה נוסעת עד מוסקבה. צורחת עד השמים שישלחו לה קורות ברזל, מסמרים, כל דבר כדי שהקולחוז יתחיל לייצר תנאים ראויים לעדר שלה ,אליו היא תלויה בהפקת טונים של בשר. כשהיא צריכה מסמרים, מנהל המפעל העלוב עושה לה עיניים ובתמורה מביא לה.
רק בשביל שהיא תחזור לקולחוז העלוב, בשביל לראות סדום ועמורה ממה שעשו לבקר שלה אנשי הקולחוז.
בהמשך נבונים וטובים יותר משרטטים את התוכניות מחדש, ובוסטולייבה הולכת לנמל לנפנף במפית אל עבר עוד נועה קירלית מופלאה, הנוסעת ללמוד באמריקה.

הסיפורים ה הזויים והעלובים של אנדרי פלטונוב לא הרשימו אותי במיוחד, מוסקבה המסריחה, ולא המאושרת לעניות דעתי.

פעם אהבתי ספרות רוסית, היום אני שואל את עצמי מה לעזאזל חשבתי?.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על מוסקבה המאושרת