אין תימנים במוסד. גם לא אתיופים, או מרוקאים. סתם עובדה שראיתי לנכון לציין.
לוחמי מוסד הם ישראלים עשויים פלדה שסבא שלהם נולד בוינה ונרצח בסוביבור ב1941. יהיה להם שם מעוברת לתפארת ועיניים יוקדות והם יעשו כל דבר כדי להגן על ישראל. ואני מתכוונת כל דבר. אפילו למרוח עשרה עמודים על בעיות התחבורה של רומא.

גבריאל אלון הוא הגיבור הוותיק שלנו. הוא לא סתם מחסל מוכשר ומרגל מבריק ומתכנן שאין שני לו, הוא גם

"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי." אני שותף לגעגוע הזה של יהונתן גפן ואריק איינשטיין (בעיבוד המצוין של שם-טוב לוי): איפה הימים בהם הצטיירה ישראל כדויד אדמוני יפה-עיניים, בלורית ותואר, המתמודד כנגד גוליית ויכול לו, ימים בהם אנשים האמינו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם באתוס הציוני. תפיסת העולם הייתה אז פשוטה, כפי שחיוני כנראה בתקופה מהפכנית בה היחיד נדרש להקרבה עצמית למע

לא יודעת למה בדיוק החלטתי להשחית את זמני היקר בקריאת ספר ריגול, ז'אנר שאין לי שמץ של משיכה אליו, ועוד ספר שמיני בסדרה של כעשרה ספרים שלא קראתי, לא שמעתי אודותיהם ובאמת שאין לי כל כוונה לחזור אליהם אי פעם, ובכל זאת, נתנו לי אז קראתי (לו רק כדי להצדיק את הכינוי שבחרתי לעצמי כאן, 'קוראת הכל'), וגיליתי להפתעתי שהגיבור הוא לא פחות מאשר ישראלי מסוקס, רגיש וטוב-לב, בשם גבריאל אלון, סוכן מוסד אגדי ונערץ ש

ספר טוב. סוגת ספרי הריגול לא יכולה לקבל אצלי כוכב חמישי ולכן ניתן לומר שבתוך עולם המרגלים והצללים הספר הזה היא בין הטובים.
אני מרגיש קצת מבוכה כשמישהו מארץ אחרת כותב על ישראלים מופלאים עם שמות מאד צבריים כמו אלון או גליל. בוודאי שמתארים את תעלולי המוסד כיכולת מדהימה שכל אירגוני הביו בעולם קטנים עלידם. אולי זה נכון, אבל זה קצת מביך אם לא.
אז הספר בסדר. יש כאן עלילה וטוויסט מעניין בסופה. ויש כאן נ

"הכל היה אז איכשהו קל יותר, לא? מחסלים את המנהיג, והרשת גוועת. היום אנחנו נלחמים ברעיון, ורעיונות לא גוועים בקלות. זה קצת כמו להילחם בסרטן. צריך למצוא את המינון הנכון של התרופה. מעט מדי - הסרטן מתפשט, יותר מדי - החולה מת".

זה ספר שממש לא מתאים לקרוא אחרי שבעה באוקטובר, אבל תשעה חודשים מאוחר יותר ואל מול הכשל בהסברה ישראלית בעולם, זה זמן טוב לבחון את התופעה ששמה <mark>דניאל סילבה</mark>, ואולי הוא צריך להצטר

כהרגלי אתחיל בציטוט של דיאלוג מתוך הספר:
"-אבל אפילו אתה לא בטוח אם המתקפה על המתקנים שלהם תצליח.
- אבל אני כן בטוח מה יקרה אם לא נעשה שום דבר, לא התקפה גרעינית היא מה שמפחיד אותי. אני חושש שהאויבים שלנו ינצלו את הגנת המטרייה הגרעינית של איראו כדי להפוך את חיינו היומיומיים לגיהנום. רקטות מעזה, רקטות מלבנון, חלקים שלמים מהמדינה שלא יהיו ראויים ליישוב. ומה אז? אנשים נלחצים טבהדרגה מתחילים לעזוב. והמ

היה לי אוסף ציטוטים כדי לעשות בהם שימוש בסקירה הזאת על הספר הזה, אלא שהאתר התעכב השתבש והתערבב ובינתיים החזרתי אותו לספריה בלי לזכור לצלם את העמודים עם הציטוטים החשובים, ועל כן הסקירה הזאת לא תכלול ציטוטים, על אף שהיו לי כאלה. בדרך הסתכלתי על הסקירות שכתבתי על ספרים אחרים של <mark>סילבה</mark> - מספר 7 ומספר 9 שיצאו לפני חמש עשרה שנים ומשקפים תקופה של מזרח תיכון לפני האביב הערבי ולפני מלחמת האזרחים העקובה מדם

הספר "הצ׳לנית" (הוצאת כנרת־זמורה־דביר, 2025) מאת מחבר ספרי המתח <mark>דניאל סילבה</mark> עוסק, כמו רבים מספריו, בעלילותיו של גבריאל אלון, רסטורטור נחשב של יצירות ציירי הרנסנס ומתנקש בדימוס בשירות המוסד, המקורב לשועי עולם למן הבית הלבן ועד לכס הקדוש בוותיקן. בספריו קושר סילבה כמעט כדרך קבע בין נאצים (ישנים וחדשים), אוליגרכים רוסים הסוחרים בנשק וקבוצות טרור אסלאמיסטיות קיצוניות. לאלו מתווספים שלל סופרלטיבים ציונ

"- אז למה לא חטפת מטרה אמריקנית?
-משתי סיבות. הראשונה והעיקרית היא שהנשיא שלנו לא היה מרשה לי, כי זה כמעט בלי ספק היה מחולל שבר גלוי ביחסים שלנו עם וושינגטון.
- והסיבה השנייה?
- זו לא השקעה טובה מבחינת זמן ומשאבים.
- אתה מוכן להסביר?
- בוודאי, אמר איוון ובקולו נשמעה לפתע עליצות. כל העולם יודע שהמדיניות האמריקנית מתנגדת למשא ומתן עם חוטפים ומחבלים. ואילו אתם, הישראלים, מתנהלים אחרת. מפני שאתם