ביקורת ספרותית על הבלדרית - גבריאל אלון #06 מאת דניאל סילבה
ספר טוב

---

"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי, והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי." אני שותף לגעגוע הזה של יהונתן גפן ואריק איינשטיין (בעיבוד המצוין של שם-טוב לוי): איפה הימים בהם הצטיירה ישראל כדויד אדמוני יפה-עיניים, בלורית ותואר, המתמודד כנגד גוליית ויכול לו, ימים בהם אנשים האמינו בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם באתוס הציוני. תפיסת העולם הייתה אז פשוטה, כפי שחיוני כנראה בתקופה מהפכנית בה היחיד נדרש להקרבה עצמית למען מטרות גדולות ממנו: אנחנו הטובים, והם הרעים. אנחנו מעטים מול רבים, אך יכול נוכל להם בשל איכותנו. העולם נגדנו, לא נורא, נתגבר. או"ם שמום. אני חושב שהבנתם את הרעיון.

המותחן "הבלדרית" מאת דניאל סילבה עורר בי נוסטלגיה לימים הללו שחלפו (לבלי שוב?). סילבה כותב מותחני ריגול בהם מככבים גיבורי המוסד שלנו, אנשים אמיצים, מסורים ורבי-תושייה, מול טרוריסטים חסרי מצפון ועתירי זקנים ושפמים. הגיבור הראשי הוא סוכן המוסד הקטלני אלון. גבריאל אלון. אלון אינו רק מומחה באומנויות לחימה, הוא גם צייר מחונן שויתר על קריירה אמנותית עולמית למען המלחמה בטירור, כך שהוא משלב את כוח המוח עם כוח החוח. כוח. חוח. (מי שלא מבין את המשפט האחרון, מוזמן לצפות במערכון "חידון התנ"ך" בקישור הבא.)
https://www.youtube.com/watch?v=lhB0Sx9a7LQ

בשת"פ עם ידידינו ב U.S. of A ובאירופה, מוביל אלון צוות חלומות של המוסד במרוץ נגד הזמן לסיכול מזימת טרור שטנית במימון סעודי. כל אנשינו, מן הקטון ועד הגדול, מכווני מטרה וחדורי מוטיבציה. איש אינו מדליף לעיתונות, איש אינו מיחצ"ן את עצמו, איש אינו משמיץ את עמיתיו, איש אינו מזייף מסמך ואף אחד אינו חושב ולו לרגע "מה יצא לי מזה". מבחינה זו, הקורא מקבל שני ז'אנרים בכרטיס אחד: גם מתח וגם פנטזיה.

לנוכח כל זאת, הייתי כמעט בטוח שדניאל סילבה הוא יהודי. מתברר שלא. ולא זאת בלבד, הוא עבד ב-CNN! אין מה לומר, במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים. (אפשר לקחת את האמרה הזו לכוונים פיקנטיים, אבל אני אעמוד בפיתוי ואמנע מכך.)

סילבה הוא סופר מיומן והעלילה קולחת ומרתקת למדי. אחד המדדים ליכולתו של ספר לרתק הוא מספר שעות השינה שהספר גורע ממך, וסילבה יכול בהחלט לסמן X על אחד מלילותיי. בצד החסרונות, מדובר בספר של שחור לבן: מאה קבין של אפור ירדו לעולם, וספר זה של סילבה לא לקח אפילו אחד. לי זה לא הפריע במיוחד (כנראה יש בי משהו האוהב את הפשטנות של שחור/לבן) ובהחלט נהניתי.

עשויים להיות קוראים שספר בו ישראל מצטיירת כדויד ואויביה בתפקיד גוליית יעצבן אותם. חבר'ה, אם אתם כאלה אני ממליץ שלא תקראו. ואם במקרה קראתם ואתם מפתחים תגובה אלרגית, אל חשש! עשו מנוי לעיתון "הארץ" (במקרה כזה, סביר שכבר יש לכם), קראו מספר מאמרי מערכת ומאמר אחד או שניים של גדעון לוי, ו-הופ! זה יעבור לכם.

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על הבלדרית - גבריאל אלון #06