ביקורת ספרותית על הצ'לנית - גבריאל אלון #21 מאת דניאל סילבה
ספר לא משהו

---

הספר "הצ׳לנית" (הוצאת כנרת־זמורה־דביר, 2025) מאת מחבר ספרי המתח דניאל סילבה עוסק, כמו רבים מספריו, בעלילותיו של גבריאל אלון, רסטורטור נחשב של יצירות ציירי הרנסנס ומתנקש בדימוס בשירות המוסד, המקורב לשועי עולם למן הבית הלבן ועד לכס הקדוש בוותיקן. בספריו קושר סילבה כמעט כדרך קבע בין נאצים (ישנים וחדשים), אוליגרכים רוסים הסוחרים בנשק וקבוצות טרור אסלאמיסטיות קיצוניות. לאלו מתווספים שלל סופרלטיבים ציוניים שאופייניים כל־כך למי שמביט על ישראל מבחוץ ונעדר כל ציניות וביקורתיות המחייבת את העוסקים בתחום.

אלון, הוא (כמה נדוש) יליד עמק יזרעאל ובן לניצולי שואה יוצאי גרמניה, יוצא יחידה מובחרת. בספטמבר 1972, שעות ספורות לאחר טבח הספורטאים במינכן הורתה ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לרב־המרגלים האגדי ארי שומרון (שדמותו מבוססת ככל הנראה על רפי איתן, איסר הראל ומייק הררי), יליד פולין ששירת בפלמ"ח בזמן מלחמת העצמאות וחטף בשעתו את "אדולף אייכמן ברחוב חשוך בארגנטינה"149 (עמ׳ ), להוציא לפועל את מבצע "זעם האל" לחיסול המחבלים המעורבים. לילדיו סיפר לימים כי "הוא היה פעם חייל, אבל לא חייל טוב במיוחד. כשהשתחרר מצה"ל, התקבל ללימודים באקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" והחל בהכשרתו הרשמית כצייר. אבל בסתיו 1972, אחרי מתקפת הטרור על הכפר האולימפי במינכן, ארי שומרון, שהילידים כינו אותו סבא, ביקש ממנו ליטול חלק במבצע שנודע בכינוי "זעם האל". הוא לא סיפר לילדים שהרג אישית שישה מחברי החוליה של "אש"ף" שהיתה אחראית למתקפה, או שכאשר התאפשר ירה בהם אחת־עשרה פעמים" (עמ׳ 38). 

עלילת הספר נפתחת לאחר שאין ההון הרוסי ויקטור אורלוב, החי בגלות בלונדון ונלחם משם ללא לאות במושחתים שהשתלטו על הקרמלין, נרצח במה שנראה כעבודה של שירות הביון הרוסי. אורלוב היה חברו של ראש המוסד אלון ולכן אין פלא שאלון נרתם לסייל ל־MI6 לאתר את מי שעמד מאחורי החיסול. הפעם ניצב מול אלון שירות ביון פרטי שזומם לזרוע כאוס בארצות הברית ולהותיר את רוסיה כמעצמה יחידה בלתי מעורערת. גם הפעם נעזר אלון בכריסטופר קלר, חברו ובן דמותו הבריטי, יוצא יחידת העילית שירות האוויר המיוחד (SAS), ובדמויות מוכרות כמו כמו חברו של אלון כאח לו (מימיהם במבצע "זעם האל"), אלי לבון, איש המעקבים הבלתי נלאה, יעקב רוסמן, מפעיל סוכנים לשעבר וראש האגף למבצעים מיוחדים והמתנקש מיכאל אברמוב, יוצא סיירת מטכ"ל. בהופעות אורח ואיזכורים יעלו ויבואו גם שאר גיבורי סדרת הספרים ובהם בכירי ממשל בריטיים ואמריקניים וצרפתיים, בכירים בשירותי הביון של מדינות ואפילו נשיא רוסיה עצמו.

העלילה משלבת מתח ופעולה ומבוססת על אירועים שקרו. זהו מתכון מנצח שלפיו פעלו כל המאסטרים בז׳אנר ובהם קלנסי ופורסיית׳, ואפילו הבולטים בזירה המקומית בן־דוד, דונביץ׳, אלפון, אדלמן, דה־שליט, רייכר־עתיר וטיומקין. כך למשל, דומה שמוריס פיין, מנהל ה־CIA בספר, נוצר בדמותו של מייק פומפיאו, ובין מהלך כזה או אחר בפרשייה שמנהל אלון כנגד נשיא רוסיה ואנשיו הוא תוארה גם המערכה הישראלית כנגד תוכנית הגרעין האיראנית. "מוחסן פחריזאדה טען שהוא אינו אלא פרופסור זוטר לפיזיקה באוניברסיטת "האימאם חוסיין" במרכז טהרן. לאמיתו של דבר הוא היה פקיד־רם־דרג במשרד ההגנה האיראני, קצין בכיר במשמרות המהפכה וראש תוכנית הגרעין האיראנית. ארבעת המדענים הבכירים שלו נפלו קורבן למוות אלים מידי מתנקשים של המשרד. אבל פחריזאדה, שגר במתחם מוקף חומה והסתובב תמיד עם יחידה גדולה של שומרי ראש, שרד כמה ניסיונות התנקשות. אלא שמזלו הטוב אזל ביום שישי האחרון בנובמבר 2020, על כביש סמוך לעיירה אבסארד. המבצע, שתוכנן במשך חודשים, התנהל בדייקנות של רביעיית כלי קשת של היידן. עם רדת הלילה חמק צוות החיסול של המשרד, שמנה תריסר איש, ויצא מתחומי המדינה, שעה שהמאור הגדול של תוכנית הגרעין האיראנית שכב מת בארונו, עטוף בתכריכים" (עמ׳ 255). סילבה ציין כי "גבריאל חלש על ההתנקשות בפחריזאדה ממרכז המבצעים" (עמ׳ 255). ברקע מצויים מגפת הקורונה ודמדומי כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ כנשיא על האפיזודות המטרידות שבה ובכלל זה אירועי הקפיטול והרמיזות לפיהן יתכן והנשיא הופעל בידי הקרמלין.

אבל האמת היא שלמרות שסילבה פעל לאור המתכון בדייקנות הביצוע הפעם לא כל כך מוצלח. ראשית, משום שהעלילה לא מותחת. שוב אנו קוראים על אישה יפה בעלת כישרון אמנותי ומקצועי גדול, כמו תמיד היא רווקה עם לב שבור, שאותה גייס אלון, אימן והחדיר לארגונו של הנבל התורן. זה טריק שחוק ומשעמם. ובכלל מי שהגה אותו היה בכלל הכוהן הגדול של ספרות הריגול, הסופר הבריטי ג׳ון לה־קארה בספרו אודות הסכסוך הישראלי־פלסטיני, "המתופפת הקטנה". סילבה העתיק ולא חדל מלהשתמש. שנית, אף שנחמד לקרוא על אלון העשוי ללא חת, הניצב אל מול הסכנה אבל כדאי גם לספר למחבר שכבר עברו מעל 50 שנים מאז מבצע "זעם האל" ואלון כבר עבר את גיל 70. הגיל מאט את התרגיל ורק נשאר שאלון יפטיר במרירות שגם הוא כבר "זקן מדי לחרא הזה". העלילה מופרכת אפילו בהשוואה לבדיונות שמופיעים בספרי ריגול. למרות שלסילבה יש יכולות מוכחות בתחום (המותחן "המרגל שלא ייאמן" היה נהדר וגם "העריק" בסדרת גבריאל אלון היה מצוין) מצאתי את הספר משעמם. הסיפור לא מסופר למופת כמו פורסיית׳, לא קפדן בפרטים הקטנים כקלנסי, לא מותח ומעמיק כמו בן־דוד ואף לא משעשע כמו דב אלפון. מיותר.

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על הצ'לנית - גבריאל אלון #21