“ספר טוב. סוגת ספרי הריגול לא יכולה לקבל אצלי כוכב חמישי ולכן ניתן לומר שבתוך עולם המרגלים והצללים הספר הזה היא בין הטובים.
אני מרגיש קצת מבוכה כשמישהו מארץ אחרת כותב על ישראלים מופלאים עם שמות מאד צבריים כמו אלון או גליל. בוודאי שמתארים את תעלולי המוסד כיכולת מדהימה שכל אירגוני הביו בעולם קטנים עלידם. אולי זה נכון, אבל זה קצת מביך אם לא.
אז הספר בסדר. יש כאן עלילה וטוויסט מעניין בסופה. ויש כאן נופים כמו בסרטי הריגול הקלאסיים - הדילוג בין הבירות של אירופה לבין תל אביב וניו יורק, ומטוסים פרטיים שממריאים ונוחתים בלי שאף אחד יודע, וגאוני מחשבים שפורצים הכל (אבל רק בצד של הטובים), וגביעי שמפניה.
אבל מה שיפה כאן זה הניסיון להתמודד עם הפאשלה והאגדה של הבוגד המושלם - פילבי האנגלי. למצוא עוד משהו שימתח את הסיפור שלו ויעביר אותו לימנו. וזה נחמד. זה נשמע אפילו משכנע. אז שאפו לדניאל סילבה.
נחמד, מעניין קצת ויכול להיות אחלה ספר לטיסה ארוכה או בילוי בשמש באי אקזוטי.”

“הספר "האישה האחרת" (הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 2022) מאת מחבר ספרי המתח דניאל סילבה עוסק, כמו רבים מספריו, בעלילותיו של גבריאל אלון, רסטורטור נחשב של יצירות ציירי הרנסנס ומתנקש בדימוס בשירות המוסד, המקורב לשועי עולם למן הבית הלבן ועד לכס הקדוש בוותיקן. עלילת הספר נפתחת מספר חודשים לאחר שאלון, עתה ראש המוסד, הרג את צלאח א־דין, המנהיג האניגמטי והיעיל של המדינה האסלאמית (דאעש). מבצע משותף לביון הבריטי ולמוסד בוינה, שבו היה אמור קונסטנטין קירוב, איש שירות ביון החוץ הרוסי (SVR), לערוק למערב נכשל. הסוכן נהרג ואלון הואשם בכך שרצח סוכן רוסי. 

אלון, הוא (כמה נדוש) יליד עמק יזרעאל ובן לניצולי שואה יוצאי גרמניה,שגויס לשורות המוסד היישר מהשנה הראשונה באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל. האיש שגייס אותו היה רב־המרגלים האגדי ארי שומרון (שדמותו מבוססת ככל הנראה על רפי איתן, איסר הראל ומייק הררי). לשומרון, יליד פולין "ששירת בפלמ"ח בזמן מלחמת העצמאות. השמועות אומרות שהוא השתתף במבצע אייכמן בארגנטינה" (עמוד 225). בהדרכת שומרון נעשה אלון לאיש מבצעים מיומן המיישם היטב את שיעורי "שלוף־דרוך־תירה" במהירות הבזק שלימד אותו. שלוש השנים עקבו אלון, בעצמו יוצא יחידה מובחרת של צה"ל, וצוות קטן של סוכני שטח אחר טרפם על פני אירופה והמזרח התיכון. "הלחצים של עבודת השטח תמיד נתנו את אותותיהם במראהו החיצוני. המבצע הראשון שלו, "זעם האל", האפיר את שערו בגיל עשרים וחמש. משם והלאה הכול הידרדר במהירות" (עמוד 51). 

עתה בעומדו בראש המוסד הוא נקלע לפרשה מסתורית והתבקש על ידי ראש שירות המודיעין החשאי הבריטי לחקור כיצד ידע המודיעין הרוסי על ניסיון העריקה וסיכל אותו. החקירה הוליכה את אלון לגילוי המרעיש לפיו ישנו, כמו בראשית שנות השישים, בשיאה של המלחמה הקרה, בוגד בלבו של ממסד המודיעין האמריקני־בריטי. בשעתו גייסו הרוסים את "קים" פילבי מהביון הבריטי, שהיה ככל הנראה אחד הסוכנים הכפולים שגרמו את הנזק החמור ביותר למערב. כעת, גילה אלון, הרוסים מפעילים פילבי נוסף. ישנו חשש, ידע אלון, שהחיפוש אחר בוגד בצמרת יכניס את המחפשים ל"מבוך של מראות" כפי שאירע לאחר בגידת פילבי לג'יימס אנגלטון,ראש אגף הריגול נגדי ב־CIA. "אבל זאת הסכנה, לא? הסכנה היא שנתחיל לרדוף אחרי הזנב שלנו ונכניס את עצמנו לתסבוכת. אנחנו נמצאים בארץ פרא של מראות. במָקום כזה אתה יכול לארגן את כל העובדות־לכאורה עד לקבלת איזו מסקנה שתרצה" (עמוד 147).

גם בעלילה הנוכחית נעזר אלון בכריסטופר קלר, חברו ובן דמותו הבריטי, אשר שירת ביחידת העילית "השירות האווירי המיוחד". עוד מצטרפות דמויות מוכרות כמו כמו חברו של אלון כאח לו (מימיהם במבצע "זעם האל"), אלי לבון, איש המעקבים הבלתי נלאה, יעקב רוסמן, מפעיל סוכנים לשעבר וראש האגף למבצעים מיוחדים והמתנקש מיכאל אברמוב. "כמו קלר, גם הוא היה בוגר יחידה צבאית מובחרת. במקרה שלו, סיירת מטכ"ל של צבא ההגנה לישראל. הם כבר השתתפו יחד בכמה מבצעים, בפעם האחרונה במרוקו כשהתחקו אחר צלאח א־דין, מנהיג חטיבת מבצעי החוץ של דאעש, עד למתחם נידח ברכס האטלס התיכון. איש מהם לא ירה את הקליע ששם קץ לשלטון הטרור של צלאח א־דין. גבריאל השיג את שניהם בדרך למטרה" (עמוד 29).

סילבה עשה בספר מאמצים גדולים להחיות את אווירת המלחמה הקרה. סצינת העריקה הכושלת של קירוב בוינה נקראית משל היתה מתרחשת בחומת ברלין. את הבוגד מפעיל מרחוק מרגל רוסי ותיק המכונה "סשה", שדומה דמיון מפתיע ללנין, ועושה כן בכל השיטות הישנות כי אינו בוטח בטכנולוגיה החדישה. כך למשל, כשאלון וצוותו עוקבים אחר סוכן ה־SVR האיש נראה בעת שעמד "במרפסת של דירה B5. בזווית פיו הייתה נעוצה סיגריה לא דלוקה, ובידו הימנית משהו דמוי חפיסת גפרורים. הסיגריה הייתה האות. סיגריה דלוקה פירושה שהשטח נקי. סיגריה לא דלוקה פירושה לסגת. כל השיטות הישנות של פעם, חשב גבריאל. חוקי מוסקבה..." (עמוד 176).

אבל... מי שבקי בנבכי ספרות הריגול יודע שהכל כבר נכתב, ולא סתם נכתב אלא בידי המאסטר ג'ון לה־קארה בכבודו ובעצמו. עלילת הספר אינה אלא גניבה ספרותית חסרת תחכום של סילבה מהספרים המופתיים "החפרפרת" ו"כל אנשי סמיילי". אותו רב־מרגלים רוסי המכונה "סשה" אינו אלא חיקוי עלוב לקארלה האגדי, יריבו של ג'ורג' סמיילי, שועל הביון הבריטי. וסילבה לא הצליח מעולם לכתוב את זה טוב כמו לה־קארה.סילבה אף לא מגיע לרמתם של סופרי מתח ישראליים דוגמת מישקה בן דוד ויונתן דה שליט (שספרו "בוגד" גם הוא הומאז' ל"חפרפרת"). כדאי גם לספר לו שכבר עברו כמעט 50 שנים מאז מבצע "זעם האל" ואלון כבר עבר את גיל 70. הגיל מאט את התרגיל ורק נשאר שאלון יפטיר במרירות שגם הוא כבר "זקן מדי לחרא הזה".

אין בכך לומר שהספר לא מהנה. נחמד לקרוא על אלון העשוי ללא חת, הניצב אל מול הסכנה ומחשב "כמה זמן יידרש לו לשלוף את האקדח לעמדת ירי. הזמן שלוקח לבן תמותה רגיל למחוא כף... זה מה שארי שומרון נהג לומר" (עמוד 353). ואכן, כמו במערבונים, כשהוא ניצב מול אנשי המבצעים של הביון הרוסי אלון הוא השולף המהיר במערב, והוא גם פוגע. "משהו שגרם לאיש הקטן מהשניים לשלוח יד לאקדחו. גבריאל שלף ראשון וירה בו פעמיים בפרצוף, כפי שקונסטנטין קירוב נורה בווינה. האיש הגדול יותר שמט את האת וניסה במאמץ לחלץ את האקדח מנרתיק הירך שלו. גבריאל ירה גם בו. פעמיים. ישר בלב" (עמוד 354). 

בסך הכל ספר חופשה סביר (גם אם חופשה כפויה בבית, בעת מגפת הקורונה). לא מסופר למופת כמו פורסיית, לא דקדקן בפרטים כמו קלנסי, לא מותח כמו בן דוד ואף לא משעשע כמו דב אלפון, ועדיין נחמד מאוד לקריאה בחופי יוון, ספרד או תל־אביב.”