“אליעזר שביד פרופסור באונ' העברית, מבקר את תרבות המערב, בעיקר זו המכונה 'פוסט מודרנית', בארבע מסות מעמיקות ביותר. המסות כתובות ברציפות שיטתית אך עומדות גם כל אחת בפני עצמה. אין להתבלבל, הביקורת לא 'מוציאה' את הדתיים באור חיובי כיון שהביקורת מכוונת כנגד הציווליזציה המערבית, שגם האדם הדתי נתון ומושפע ממנה בעל כורחו או ברצונו. המסה הראשונה עוסקת בהבדל בין התרבות המודרנית-הומניסטית לזו הפוסט מודרנית (”

“סידור התפילה פילוסופיה, שירה ומסתורין מאת אליעזר שביד. אתחיל מהסוף, ציפיתי ליותר. סיימתי את הספר עם תחושה של נסיים כבר עם הספר על מנת לעבור לספר הבא" ספר שמסקר את התפילה ומנסה להתחקות אחרי מאחורי הקלעים של הסידור היהודי. הרעיון יפה ומסקרן אך לטעמי הביצוע לוקה בחסר בעיקר בעומק. הפירושים מהקטעים שבסידור לא מחדשים לדוגמה שום מסתורין אלא פירוש מילולי. מה שיפה ואהבתי הוא הקישור בין הטקסט בסידור ל”

“פרופ' שביד במיטבו. כתיבה עקבית, לוגית, ססתמטית וגדושה (לקח לי הרבה יותר מדי זמן לגמור ספר של 300 עמודים) שמכסה את הנושא על בוריו. שלא כמו שהכותרת אולי מציעה, הספר עוסק בניתוח ההיסטוריה של התפתחות התרבות היהודית המודרנית (ולא נגיד, בהצעה לתרבות), מימי האמנציפציה, דרך 'מורה נבוכי הזמן' והניסיונות הראשוניים לחקור אקדמית את 'מחשבת ישראל' בגרמניה, בואכה התגובה הציונית אצל ברנר, ברדיצ'בסקי, אחד העם,”

“לכתוב ביקורת על הספר הזה זו משימה לא קלה בשבילי. מצד אחד אני מכיר קצת את פרופ' שביד ואת כתיבתו, ולכן הציפיה שלי מהספר הייתה רבה, רבה מידי. מצד שני אי אפשר להתעלם מהניסיון של שביד לחשוף לאתר ולתאר את הפילוסופיה שמסתתרת ביצירה המונומנטלית של כל הזמנים. שביד, כחוקר תנ"ך ומחשבת ישראל, לא יכול היה להתעלם מהגישה הביקורתית האקדמית שהחלה בשפינוזה ועד היום. ואף על פי כן הוא מתייחס לתנ"ך כיצירה שלמה אורגני”

“אליעזר שביד פרופסור באונ' העברית, מבקר את תרבות המערב, בעיקר זו המכונה 'פוסט מודרנית', בארבע מסות מעמיקות ביותר. המסות כתובות ברציפות שיטתית אך עומדות גם כל אחת בפני עצמה. אין להתבלבל, הביקורת לא 'מוציאה' את הדתיים באור חיובי כיון שהביקורת מכוונת כנגד הציווליזציה המערבית, שגם האדם הדתי נתון ומושפע ממנה בעל כורחו או ברצונו. המסה הראשונה עוסקת בהבדל בין התרבות המודרנית-הומניסטית לזו הפוסט מודרנית (”

“סידור התפילה פילוסופיה, שירה ומסתורין מאת אליעזר שביד. אתחיל מהסוף, ציפיתי ליותר. סיימתי את הספר עם תחושה של נסיים כבר עם הספר על מנת לעבור לספר הבא" ספר שמסקר את התפילה ומנסה להתחקות אחרי מאחורי הקלעים של הסידור היהודי. הרעיון יפה ומסקרן אך לטעמי הביצוע לוקה בחסר בעיקר בעומק. הפירושים מהקטעים שבסידור לא מחדשים לדוגמה שום מסתורין אלא פירוש מילולי. מה שיפה ואהבתי הוא הקישור בין הטקסט בסידור ל”

“פרופ' שביד במיטבו. כתיבה עקבית, לוגית, ססתמטית וגדושה (לקח לי הרבה יותר מדי זמן לגמור ספר של 300 עמודים) שמכסה את הנושא על בוריו. שלא כמו שהכותרת אולי מציעה, הספר עוסק בניתוח ההיסטוריה של התפתחות התרבות היהודית המודרנית (ולא נגיד, בהצעה לתרבות), מימי האמנציפציה, דרך 'מורה נבוכי הזמן' והניסיונות הראשוניים לחקור אקדמית את 'מחשבת ישראל' בגרמניה, בואכה התגובה הציונית אצל ברנר, ברדיצ'בסקי, אחד העם,”

“לכתוב ביקורת על הספר הזה זו משימה לא קלה בשבילי. מצד אחד אני מכיר קצת את פרופ' שביד ואת כתיבתו, ולכן הציפיה שלי מהספר הייתה רבה, רבה מידי. מצד שני אי אפשר להתעלם מהניסיון של שביד לחשוף לאתר ולתאר את הפילוסופיה שמסתתרת ביצירה המונומנטלית של כל הזמנים. שביד, כחוקר תנ"ך ומחשבת ישראל, לא יכול היה להתעלם מהגישה הביקורתית האקדמית שהחלה בשפינוזה ועד היום. ואף על פי כן הוא מתייחס לתנ"ך כיצירה שלמה אורגני”