גרפיקאי מובטל, מורה לנהיגה מסובך בחובות, שחקן לשעבר הטוען להמצאה מסתורית, צייר שתיין, צלם טלוויזיה מסובך במשפטי גירושין, מורה בעל כורחו - כל אלה (וציפור אחת) הן הדמויות המובילות את המדינה להרפתקה סיוטית, שבה נעשית השואה מקור פרנסה וענף משגשג בעסקי השעשועים. "הס פן תעיר", הרומן התשיעי של אלי שרייבר (חתולי), הוא רומן סרקסטי, חסר חמלה, מצחיק עד דמעות ומכאיב עד עמקי הנפש....

יש בספר עשרה סיפורים למבוגרים, המתחזים להיות סיפורים לילדים. בכל מקרה, הסיפורים הם על ילדים, גם כאשר הגיבורים הם ענן או פסנתר כנף. ברוב המקרים הסוף רע. גם כשהסוף טוב, לא הכול טוב. אבל גם כשהסוף רע, ההתחלה רעה ממנו, מה שהופך את איש בלי פיצה לספר מלא אור וצל....

הספר מלווה באיורים של דני קרמן. ...

מותק. רווקה פרועה בת 34, יולדת את תינוקה עלום - האב באנגליה. אליה היא נמלטת לאחר האירועים הרצחניים בארץ בטקס ברית - המילה פוצה התינוק את פיו, בוחר לעצמו שם והופך עבור יהודי התפוצות וציבור הגולים מן הארץ למשיח קטן ולתקוות קוממיות גדולה אלא שמותק מסרבת לראות בתינוקה רכוש הכלל ולתלוק בו עם אתרים, שעל כך היא באה על עונשה ומשלמת את המחיר הכבד והנורא מכול. נתן זך: "מאז קראתי את הכל שקרים של אלי שרייבר [חתולי] אני קורא כל ספר שלו, ועדיין לא התאכזבתי המזיגה של הומור, ציניות וראייה מכוכתת, עוקצנית וביקורתית מציגה את כל מה שהורגלנו, בעוונותינו, לראותו כנורמלי הגלריה של שלומיאלים - נוכלים הנוצצת ביצירתו מרומן לרומן, היא מן המשעשעות והקריאות ביותר בספרות הישראלית בת - זמננו . אלי שרייבר וחתוליו נולד בתל - אביב ב1942 - פירסם 14 ספרים מספריו בקרוב בעל מום, הכל שקרים, שוויצריה, אבא אמא מותו כבר, השדה והמערה אשר בו. איש בלי פיצה....

אלחנן גץ אוסף לביתו, על - כורחו, נער בעייתי, בנם של חברים, שברח מאמו הפסנתרנית, ועמד להיזרק מבית ספרו, האסופי הזה מנפץ את שגרת החיים של בני משפחתו הזמנית, ומאלץ אותם לבחון ולארגן מחדש את יחסיהם. נוכחותו של הנער מלבה יצרים אפלים שרחשו במחשכים, מעוררת תהיות אסורות, מקלפת מסיכות, ומחרידה מרבצם שדים רצחניים, המוליכים לאסונו שלו ולאסונם של הוריו "מאמציו". חתולי מטלטל אותנו בין פרצי צחוק וגלי כאב, ומאלץ אותנו להרהר מחדש, בלי זיוף, בקיומנו העלוב והפחדני, שכולו חשבון ורמייה, צביעות והתחסדות....

אלכס, בן-דודו של המספר - ושמא אין אלכס אלא מסווה דל ושקוף לבן-דודו - שונא ערבים מקיר אל קיר. הוא שונא את שפתם, ריחם, לבושם, את המוסיקה שלהם ואת שנאתם לו ולשכמותו. בקיצור, הוא שונא כולם, בלי הבדל צבע, גיל, מין וכדומה. למרבה הפליאה - ושמא לא - אלכס שונא גם שוטרים, שופטים, אברכי ישיבות, מתרימים, סוהרים ושאר טפילים שמהות קיומם היא למרר ולשנורר. ולמרות הררי השנאה, משאלתו הצנועה היא לצלוח את החיים חרש; קצת סיפוק בעבודה, קמצוץ נחת מהאשה, שביב התחשבות מצד בת שאינה בתו ובלי נכדים אם אפשר. אלא שהחיים אינם מתחשבים במשאלות-לב, ושנואי נפשו של המספר שבים ומוכיחים שבצדק וביושר קנו את שנאתו להם. ושמא יאמרו הקוראים לא אותם שונא הגיבור אלא את עצמו. נו טוב, גם זו אפשרות, ובלבד שלא יתפתו לחפש שוני בינם לבינו, כי מי שיתאמץ למצוא עוד ימצא....

זקנה נרצחת בדירתה. חקירת הרצח מוטלת על יפת, רב-סמל בן 45. אינספור טרדות רובצות על כתפיו ומקשות עליו את עבודתו: הוא גרוש שלוש פעמים, שקוע בחובות, נאבק על זכותו להיפגש עם בתו מגרושתו השלישית, נחלץ להציל את אחותו, המסתבכת עם החוק. הבעיות נערמות סביבו. הוא לא נשבר, אך הוא סחוט. רק צעד ציני, צעד של יאוש מדעת, ימשה אותו מהמצולות. יאוש מדעת – מותחן לכאורה – הוא סיפורו של גבר מפוכח, שחייו הם מאבק תמידי של ציפה מעל מי המדמנה של השגרה. זהו הרומן השישי של אלי שרייבר (חתולי). ספריו הקודמים: בקרוב בעל-מום, הכל שקרים, שוויצריה, חמוץ, מטיאס....

בתקופת בין שמשות מוזרה, תקופת חידלון וייאוש הפוקדת את הארץ בעקבות רעידת אדמה, ההורס את מישור החוף,מוצאים רבים את עצמם ללא קורת גג, ללא עבודה, רעבים, נואשים, שווצריה, גיבור הסיפור, מתרוצץ רדוף דאגות, קפוא ורעב בניסיון למצוא את מקומו בעיר ההרוסה ואז מתברר לו שאביו נחנק למוות. והוא, שווצריה, חשוד במעשה......

רומן בית-חולים שגרתי, עם אהבות לא צפויות, פרצי קנאה לא מובנים, תקוות נואשות ,מחלות, גסיסות, רופאים ללא גבול‏ות, אחיות ללא מגבלות ו‏אף גרוע מזה. ואם לא די בסבל תוצרת הארץ,יש פה גם הרבה מוות ויסורים ביבוא מחו"ל ,שהרי אין כמו היצע וביקוש לעודד תחרות חופשית ולהוזיל את המחיר לצרכן. ‏המחבר, אחד מטובי המאושפזים בדורנו, ממחיש בכתיבה ריאליסטית-מצמררת, בנטורליזם מר כשוקולד ובפופוליזם משולח-רסן את האמרה "הבא להורגך השכם להורגו" ועל כ‏ך הוזהר לא אחת. ‏כל תוספת תהיה בבחינת תפסת מרובה לא תפסת, הן למי שיקרא את הספר והן למי שיחמיץ אותו ויינחם עד סוף ימיו. ‏סעו לשלום. ...

בגן יפה יש שתי גננות. יפה ויפה. ולמה שתי יפה באותו גן? כדי שלילדים יהיה יותר קל לזכור את השמות שלהן, אפילו שיפה אחת היא יפה הגננת, ויפה השניה היא רק העוזרת לגננת. אבל גם ככה כל ילדי הגן מצליחים להתבלבל בשמות שלהן, כולם חוץ מנמרודי, שליפה אחת הוא קורא יפה ולשניה - גם יפה, תלוי לאיזו יפה בדיוק הוא מתכוון באותו רגע....

הספר "שלוש נובלות" מאת הסופר והמחזאי אלי שרייבר (חתולי), בהוצאת הספרים "מסדה", כולל בתוכו שלוש נובלות, המתמזגות לכלל עלילה מורכבת אחת. הסיפורים פולשים זה לתחומו של זה, מתערבלים ומשנים צורה. בכל הנובלות, תפיסת המציאות של הדמויות רופפת, ואולי לא הייתה קיימת מלכתחילה. המחבר, באבחנותיו הקולעות, מעביר את הקוראים לעולם התפור למידתם של גיבוריו. בנובלה הראשונה, הריאליסטית במהותה, נכנסת בחורה חסרת ביטחון וחסרת ניסיון להריון, בלי לדעת מי עיבר אותה, באילו נסיבות הרתה ומתוך כפירה מוחלטת בכל הסבר אפשרי להריון הבתולין שלה. לנובלה השנייה מאפיינים פנטסטיים. שני זוגות יוצאים לשטוקהולם שבדיה, לטקס חלוקת פרסי הנובל. שתי הנשים הן כלות הפרס. אחת מהן מקבלת אותו על מחקר מגוחך בתחום הכלכלה הגלובלית והשנייה, בזכות היותה פילגשו של חתן הפרס, השוכב על ערש דווי. שני הבעלים, המתלווים לנשותיהם, אינם אלא סרח עודף. השלישית היא נובלה אפוקליפטית המתארת מגיפת התאבדויות חסרת פשר ובלתי נשלטת, הפוקדת את הארץ ומפילה המוני חללים, ואז נעלמת כלעומת שפרצה. אלי שרייבר (חתולי), 71, תושב תל אביב, למד תיאטרון ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב וסיים תואר שני ב City College בניו-יורק. "שלוש נובלות" הוא ספרו ה- 25, כתב לרדיו, לטלוויזיה ("ניקוי ראש"), לטלוויזיה הלימודית ולתיאטרון. כתב את המחזות "הקורבן" (1972), "חיים חיים" (1974), "בלוף" (1976, ו"מעשה בטייס" (1987). בתיאטרון קריית שמונה עלה השנה מחזה שכתב, "שיעור בתנך" (1990), העוסק במורה לתנ"ך המואשם בפרשנות בלתי מקובלת לטקסט המקראי. המחזה הוא גרוטסקי ומציג את החברה בישראל בצורה ביקורתית. שרייבר מרבה להשתמש בכתיבתו בציניות ובהומור שחור. בספרו "הס פן תעיר" מתוארת הקמה של מחנה השמדה משוחזר בישראל בתור אטרקציה תיירותית וב"אשר סיפרתי לנכדותיי" מופיעים פיגועים ברקע. בתור שגרה לעתים הוא כותב על תקופת התנ"ך: ב"השדה והמערה אשר בו" וכן ב"שיעור בתנ"ך" מתוארים האירועים שמאחורי סיפור רכישת מערת המכפלה וב"מטיאס" חלק מהעלילה הוא על שלמה המלך. לעתים קרובות, ישנה עלילה מקבילה לסיפור המרכזי (כמו ב"יאוש מדעת" ו"השדה והמערה אשר בו". בכמה מספריו הוא מתאר תוך כדי הסיפור את תהליך כתיבתו כביכול (כמו ב"שווייצריה", "מטיאס" ו"עורצח"). לעתים מופיע אצלו ויכוח עצמי על צורת הכתיבה הנכונה תוך כדי מבט אירוני מאוד על הכתיבה ועל עצמו. עוד מאפיין בכתיבתו היא שלעתים המספר אינו יצור אנושי; ב"הס פן תעיר" חלק מהרומן מסופר על ידי ציפור וב"השדה והמערה אשר בו" חלק מסופר על ידי תאי סרטן שמתפשטים בגוף הגיבור. בספריו יש מבט בקורתי מאוד על החברה הישראלית ובעיותיה, תוך שימוש בדמויות אנטי הרואיות ודיאלוגים עוקצניים. מלבד ספרי הפרוזה שלו הוא כתב כמה ספרים הומוריסטים: "תוגת אמך" (שירים לא חינוכיים לילדים), "אבא אמא מותו כבר" (שירים וסיפורים עם אופי מקברי על יחסי הורים זקנים עם ילדיהם המבוגרים) ו"כל ילדי הגן" (מעין ספר ילדים)....

דליה, קשיש בן שבעים, הוא בעליו של מלון "רומיאו ודליה", מלון קטן הממוקם בלב כרך רועש ומצחין. המלון מוקף גן גדול ומטופח, עליו טרח דליה רבות. עתה, בערוב ימיו, יוצא דליה הנואש לחפש מי ראוי לרשת מידיו את המלון. אשתו, רלי, אינה ראויה, מאחר שגם היא כבר בגיל הבלות, שלא להזכיר את קשריה ההדוקים מדי עם החוזר בשאלה, הגדול בתורה שגילח את זקנו, הרב יואל נסים אוליפנט. גם בנו היחיד אינו יורש טבעי. ראשית, מאחר שהוא אינו יוצא חלציו של דליה אלא של חברו הקרוב, הדוקטור יחזקאל רבינא, המתגורר במלון דרך קבע, ועוד בחינם. וחשוב מזה – הרי הבן-לא-בן ימכור את הנכס בהזדמנות הראשונה, ושיישרפו המלון והגן הסובב אותו. והעירייה, האם לתת למחוללת האסונות הזאת לשמור על השמנת? הרי העירייה יותר קטלנית מאשתו ומבנו גם יחד. אז בידי מי להפקיד את פינת החמד, שלא תהפוך מרמס לרודפי בצע?...

סיפור המכיל דיאלוגים קצרים ושנונים, בסוגות שונות, כולל מתח, פנטזיה, אזכורים היסטוריים ועוד; ספרו ה- 36 של המחבר....