ננו שבתאי

ננו שבתאי

סופר


1.
גברים הם בני אדם. בני אדם הם סוג של חיות, אבל אומרים שמפותחים יותר. זה נכון שלפעמים גברים הם שעירים מאוד, אבל אף פעם לא כמו כלבים. כלבים גם לא מתלבשים, אולי רק פודל. לבני אדם יש גם שמות. לחיות אין. יש כלבים עם שמות, כמו: "בולי", "פלוטו", "רקסי" ועוד. אבל מי נתן לכלבים את השמות? נכון, בני אדם. שבע שנים של כלב זה שנה בחיים של בנאדם. ואצל חתולים נדמה לי שמונה. אישה אחת אמרה לי שמבחינתה שבע שנים של גבר זאת שנה אחת של אישה. זאת אומרת שאם היא פוגשת לדוגמה גבר בן 35, למשל, אז בעצם הוא רק בן חמש. או אם היא פוגשת גבר בן 42, אז הוא כבר בן שש. והם באים בזה אחר זה, הגברים, מבצעים את ייחודם במחוות אנושיות כל כך, עד שאפשר להחמיץ את ההיגיון המקפיא של הסדרה. והמספרת מציעה את הפצע שפער הגבר האחרון לגבר הבא, המעמיק אותו בתורו. הרומן הראשון של המשוררת והמחזאית ננו שבתאי ("ילדת הברזל") הוא פלא ספרותי החומק מכל הגדרה: קולאז' מכאיב ומצחיק של פגישות ופגיעות, נפילה חופשית שנופיה מתחלפים בקצב מסחרר, דיוקן עצמי מטלטל בכנותו ופרוזה שהפרוזאיות שלה היא שירה צרופה....

2.
הספר זכה בפרס אקו"ם לעידוד היצירה, 2004. נימוקי השופטים: בקובץ שירים בלתי נשכח זה, נפעמנו לגלות קול ייחודי, צורב ומשלהב שכמותו לא נשמע בשירה העברית מאז יונה וולך. "אני מנסה לעוף למעלה, תמיד דרך מילים", כותבת שבתאי בשיר "בדמי ימי". ובמילותיה שותתות הכאב, ההרס והארס, החשופות, החצופות, המתגרות, מלאות התנופה, העוצמה והיופי, שפותחות חלון (שבור?) לעולם אינטימי מסוכסך אך רב קסם, מצליחה המשוררת המבטיחה, שאותה מצאנו ראויה במיוחד לעידוד, לנסוק לגבוהים שברקיעים ולשאת אותנו עימה, תחת כנפי כישרון נדירות. אם זהו אכן עתיד השירה המקומית, יש בהחלט מקום לאופטימיות גדולה. אסתי ג. חיים מירי פז ירון פריד ...

3.
ובעניין ה... הבעיה, הבעיה: האנשים! האנשים שמתעסקים, זאת בעיה... יותר מדי הם אוהבים להתעסק אחד עם השני... ולשחק אחד עם השני, ואז... ואז ... ואז ... הכול יוצא קצת - סתם! עובדים אחד על השני, במקום - במקום - במקום פשוט לעבוד על מה שהם עובדים בו באותו הרגע! מתעסקים! תראו לי מישהו... תראו לי איש אחד, מישהו, מישהו שמאמין במה שהוא עושה, שמאמין שזה חשוב, שיש לו מה להגיד, שיש בכלל עוד טעם להגיד איזה דבר, שיש מי שמקשיב!...

4.
למעיין יש אח קטן תינוק. ויש לו גם אמא ואבא וחלליות ואסטרונאוטים שטסים לכל הכוכבים. ערב אחד, כשאמא עסוקה מאוד עם התינוק, מעיין כועס נורא וצועק: "את התינוק הזה אני אקח! אני אזרוק אותו לפח!" ופתאום, מה קורה פה? מתחילה סערה גדולה. התינוק מרחף לו בחלל, ממריא הרחק, אל-על... עכשיו מעיין צריך לצאת למשימת חילוץ נועזת בין הכוכבים כדי להחזיר את התינוק – את אח שלו – הביתה. המשוררת והסופרת ננו שבתאי והמאיירת רחלי שלו ממריאות עם סיפור על אהבת אחים, שכדי למצוא אותה צריך לפעמים להגיע עד לחלל....

5.

כשבכורי היה בן חמש החלטתי שהגיע הזמן לעשות לו אח או אחות. עד אז, לא היה הדבר בראש מעיניי. על אף הקלחת סביבי שחשוב שלא יגדל להיות מפונק או בו... המשך לקרוא
17 אהבו · אהבתי · הגב
אל תאמינו לסופרלטיבים שכתובים בגב הספר. ניסיוני הקצר (בהמשך תבינו למה בדיוק קצר...) בחיים לימד אותי שככל שהררי השבחים (מטעם הסופר או יחצנו, ... המשך לקרוא
34 אהבו · אהבתי · הגב
ננו שבתאי / ספר הגברים ראשית יש לומר שזהו ספר אמיץ וכואב. כואב משום שהוא ממחיש בצורה טובה כל כך את "הסדר" שבו נערה נכנסת לתוך העולם המיני "וה... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
ספר כתוב היטב, כפי שהייתי מצפה מננו. קשה לקריאה בגלל המחוזות בהם הוא מבקר ובשל האווירה המעיקה שהוא משרה על הקורא. אחד המוטיבים המרכזיים ב... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
זה לא ספר, זה מפגש עם חברה קרובה, חכמה ומצחיקה, שמזכירה לי כל מיני סיפורים מהעבר הפרטי של שתינו. ובנוסף לזיכרונות החמוצים-מתוקים יש איזה מק... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ