אידה פינק

אידה פינק

סופרת

אידה פינק (לבית לנדאו) נולדה ב-1.1.1921 בזבַּרַז' שבאוקראינה.
היא גדלה בבית בעל מודעות יהודית, אך גם מעורה בתרבות הפולנית. מצד אביה היא מתייחסת אל ר' יחזקאל לנדאו, בעל 'הנודע ביהודה'.
אחרי שסיימה את לימודיה בגימנסיה פולנית, החלה ללמוד מוסיקה בקונסרבטוריון של לבוב.


בשנים 1942-1941 היתה אסורה בגטו של זברז', והצליחה לברוח ממנו בעזרת ניירות "אריים". היא ואחותה, במסווה של נערות פולניות, "התנדבו" לעבודות כפייה בגרמניה, בתוככי הרייך השלישי. לאחר שנחשפה יהדותה, ברחה ממחנה הכפייה ומצאה עבודה אצל איכרים גרמניים כפועלת משק פולנייה.


אחרי המלחמה נישאה למהנדס ברוּנוֹ פינק, אף הוא ניצול שואה, וילדה את בתה היחידה.
בשנת 1957 עלתה אידה פינק ארצה. עד לא מכבר התגוררה בחולון, ולאחרונה עברה לגור ברמת אביב. במשך השנים עסקה במלאכות שונות, והיתה ספרנית בספרייה מוסיקלית וכן גובת עדויות ב'יד ושם'.




עיקר יצירתה נכתב בישראל בשפה הפולנית:

ספרה הראשון בעברית, פיסת זמן, ראה אור ב-1973 בתרגומו של נחמן בן-עמי (לימים תורגמו הסיפורים מחדש בידי דוד ויינפלד).

ב-1988 הופיע קובץ סיפוריה הגן המפליג למרחקים (ספרית פועלים; מהדורה שנייה עם עובד 2000), ובהמשך הרומן נלך בלילות, נישן בימים (ספרית פועלים 1991). הקובץ רישומים לקורות חיים (ספריה לעם, עם עובד 1995), וקובץ נוסף, סוף העולם הראשון שלי (קלאסי כיס, עם עובד 1997). סיפורים נוספים ראו אור בכתבי עת ובמוספים ספרותיים.

כל סיפוריה כונסו בכרך אחד - כל הסיפורים ספריה לעם 2004; כולם בתרגום דוד ויינפלד למעט חמישה בתרגומו של בנימין טנא.




יצירתה של אידה פינק תורגמה לשפות רבות וזכתה לשבחים מרובים. בישראל הפליגו בשבחיה מבקרים וסופרים רבים, מוותיקים כגרשון שקד ואהרון מגד ועד צעירים כדרור בורשטיין ואורי כהן. סיפוריה נלמדים בבתי ספר תיכוניים ובאוניברסיטאות ברחבי הארץ.

זוכת פרס ישראל בספרות לשנת 2008.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (67):
שואה שלנו, הספרייה העברית בברלין, רשימה, בתכנון, ספרי שואה שקראתי, רשימת קניות, מתכנן לקרוא ב5 שנים הקרובות, ספרים למועדים, ספרות מתורגמת , שואה, קצרים - סיפורים קצרים, טורים, אנתולוגיות וסיפורי עמים למכירה, 2019 פואנטה℗, פרוזה, רשימת קריאה, קראתי, ספרים שצריך לקרוא, ספרים שאני רוצה לקרא, סיפורת - מקור, השואה, עוד ...
1.
המקום פולין, השנים 1941, 1942... הסיפורים סיפוריהם של אנשים, יהודים, הלכודים במצבים בלתי - אפשריים, נרדפים עד צוואר, ניצודים כחיות, מושפלים, מעונים ומולכים אל המוות - ולרגע אינם חדלים להיות בני - אדם, באהבותיהם ובאכזבותיהם האישיות, בחולשתם, בחוסנם, בהיצמדותם הנואשת לחיים. סיפורים אחרים מתרחשים באירופה המשוחררת, שהשורדים נאלצים להתמודד עם מה שעדיין לא השתנה בה, עם המשקעים הטבועים בה בשבילם. דברים שרבים מאתנו מטילים ספק ביכולתה של האמנות לגעת בהם, מעוצבים כאן בדייקנות מצמררת, בלשון מאופקת וחסכונית, באירוניה מעודנת אך נוקבת - להעיד שאולי בכל - זאת יש יוצרים מעטים, מעטים מאוד, המוצאים את הכוח ואת הדרך לגעת בהם בלי לזייף. אידה פינק, הסופרת הישראלית הכותבת בפולנית, נמנית עמם בלי ספק. כתיבתה מפלסת לה דרך של כבוד בין הזעקה לשתיקה, נוגעת בזוועה ואינה מרפה מן היופי....

2.
"אז" (זקני עיירתנו כבר יצאו לדרכם וחלפו על פני בתיהם ועל פני ילדיהם ונכדיהם המסתתרים מאחורי החלונות), אז נפתחה דלת אחד הבתים ואישה התפרצה משם והחלה לרוץ אל כיכר השוק. עטופה במטפחת היתה, רזה, אבל לפניה נישאה כרס גדולה של הריון. היא רצה אחרי ההולכים וידה מורמת לברכת פרידה. שמענו את קולה, היא צעקה: 'זיי געזינד טאטע! טאטע זיי געזינד...' "ואז פצחנו כולנו, המסתתרים במחשכים, ואמרנו, וחזרנו ואמרנו: 'זיי געזינד', ובאלה המילים נפרדנו מקרובינו הצועדים אל המוות." כך, באירוניה אופיינית, עצובה עד בלי די, מסתיים אחד מסיפורי הקובץ "הגן המפליג למרחקים" – סיפורים המספרים בדרכה המיוחדת של אידה פינק, הסופרת הישראלית הכותבת בפולנית, את גורלם של נשים וגברים, נערות ונערים שנרצחו בשואה, או ששרדו, ועולמם חרב עליהם. אמנות הסיפור הקצר מתגלה כאן במלוא כוחה, כוחו של המועט להחזיק את המרובה. עמודים אחדים מציירים דמות בכמה קווים עדינים ומדויקים, אוחזים בחיים שלמים, באהבות, בתקוות ובגעגועים, באכזבות – וכואבים את אובדנם. הם משיגים את הלא־ייאמן: נוגעים בזוועה ואף על פי כן אינם מרפים מן היופי. סיפוריה של אידה פינק תורגמו לשפות רבות, זכו לשבחים מפליגים מצד הביקורת ולתגובות נרגשות מקהל־הקוראים. "אידה פינק היא אולי אחת הסופרות ההומניסטיות ביותר בעיצובו של תיאטרון האבסורד של החיים. היא הצליחה למזג בין הארה אבסורדית של העלילה ההיסטורית להארה הומניסטית של הדמויות שהתמודדו עמה. נושא ההישרדות הוא כאש בוערת בעצמותיה, והיא הצליחה לעצבו ברגישות, בתבונה, ובכשרון מבריק. היכולת הגדולה שגילתה מעמידה אותה בשורה הראשונה של יוצרים שעסקו בנושא זה. נראה לי שהיא אחת הסופרות/ים היהודיות/ים... החשובות ביותר בעשורים האחרונים."...

3.
המקום פולין, השנים 1941, 1942... הסיפורים סיפוריהם של אנשים, יהודים, הלכודים במצבים בלתי אפשריים, נרדפים על צוואר, ניצודים כחיות, מושפלים, מעונים ומולכים אל המוות - ולרגע אינם חדלים להיות בני-אדם, בחולשתם, בחוסנם, בהיצמדותם הנואשת לחיים. דברים שרבים מאתנו מטילים ספק ביכולתה של האמנות לגעת בהם, מעוצבים כאן בדייקנות מצמררת, בלשון מאופקת וחסכונית - להעיד, שאולי בכל זאת יש יוצרים מעטים, מעטים מאוד, המוצאים את הכוח ואת הדרך לגעת בהם בלי להחטיא, בלי לזייף. אידה פינק, הסופרת הישראלית הכותבת בפולנית, נמנית עמם בלי ספק. דרכה, שנוגעת בזוועה ואינה מרפה מן היופי, שנוגעת בעליבות האנושית ואינה מרפה מן הגדולה, מן הכמיהה אליה, עוברת היכן שהוא בין הזעקה לשתיקה....

4.
תיאור מלא עוצמה מאופקת של סופרת פולניה - על נמלטים מהאימה הנאצית ומחפשים זהויות בדויות על מנת לשרוד. ספר שקיבל ביקורות מצוינות מכל העולם. א.ב. יהושע תיאר את סיפוריה כ"הליכה דקה ומדוייקת בין היופי והאימה"....

5.
6.
7.
8.
9.
10.

לקראת יום השואה חשבתי איך לחשוף את תלמידיי, תלמידי כיתה ט' – לנושא הקשה הזה. במהלך שיטוטיי במרשתת נתקלתי בסיפור הנ"ל, סיפור קצר אך חזק ביות... המשך לקרוא
8 אהבו · אהבתי · הגב
עשרות סיפורים קצרים בני ארבעה או חמשה עמודים בדרך כלל, סיפורים שהמכנה המשותף להם הינו השואה. לרב הסיפורים הינם על אנשים ובני משפחתם הקרוב... המשך לקרוא
11 אהבו · אהבתי · הגב
אחד הספרים המדהימים ביותר שקראתי בנושא השואה. דווקא האיפוק בכתיבתה של אידה פינק מדגיש את הזוועה. מומלץ ביותר לכל מי שרוצה להרגיש ולהבין ... המשך לקרוא
3 אהבו · אהבתי · הגב
ספר מעולה, מרגש עד דמעות, חכם ומופלא. אידה פינק היא סופרת פשוט מדהימה.... המשך לקרוא
"שתיקה היא האויב שלנו, שתיקה פרושה פלישת המחשבה. ... אני אש-ת-גע מהמחשבות האלה. אש-ת-גע. המלים – אני אומר לך את זה בפעם האלף – הן ההצלה שלנו." (ע... המשך לקרוא
19 אהבו · אהבתי · הגב
52 סיפורים קצרים - 52 רסיסים מחיי היומיום שהיו ולא ישובו עוד. הבוסתנים מסביב לבית, אהבה ראשונה, הנהר שחוצה את העיירה, תקוות לעתיד. לחלקנו עו... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ