הביקורת נכתבה ביום רביעי, 2 במאי, 2012
ע"י מורי
ע"י מורי
בספרון זה רוכזו סיפורים קצרים שנושאם הוא חיים טובים, מהם יותר ומהם פחות, רובם ככולם עם פוטנציאל, רובם ככולם נורמליים, שהיו ואינם עוד. הזמן הוא טרום ותוך כדי מלחמת העולם השניה, יהודים מתים משום יהדותם ומתוך שנאה עיוורת ובלתי מוסברת. הרי רק תמול שלשום הם היו חלק ממארג החיים הרגילים של סביבתם ופתאום הוטל בהם אות קלון ולגיטימיות חייהם נשללה מהם.
פינק רומזת לדברים מפורשים, מבט אחרון, צחוק אחרון, אימה אחרונה. לא אומרת מה בא בעקבות האחרונים האלה ומניחה לקורא להשלים את האימה הבלתי נתפשת בעצמם. זו אולי חולשת הספר, המדגיש את היומיומי ונורמלי ומרמז באופן קלוש על הסיום הידוע. לא שצריך את המילים המפורשות, את הצרחה והדם, אבל פינק מהלכת בין הטיפות, נדמה כי אומרת אני חיה ומי שמת מת.
הסיפורים הקצרים, רישומים בעצם, כתובים יפה וזאת יש לומר.
7 קוראים אהבו את הביקורת
7 הקוראים שאהבו את הביקורת
