“**** כן, היה אפשר לקרוא לספר "ללא חארטה" וזה היה עובד באותה מידה. מדובר באחד הספרים המוקדמים של טום קלנסי, שמתרחש בזמן מלחמת וייטנאם, כשג'ק ראיין עוד היה ילד ולא נכנס לעניינים. כאן אנחנו מתוודעים לראשונה לג'ון קלארק שלמדנו להכיר ולאהוב בספרים המאוחרים יותר של קלנסי, שאחרי שאשתו מתה (של קלארק, לא קלנסי!) ואהובתו נרצחת באכזריות על ידי סוחרי סמים, הוא עושה שימוש ביכולותיו כ״כלב ים״ - איש”

“***** לפני ארבע או חמש שעות הרגשתי איזה עיקצוץ מעצבן בלחי, אבל היד שלי נזכרה להתרומם למעלה ולגרד רק עכשיו, כשהספר נגמר. או, מאן, איזה מתח. מי שמחבב ספרות ריגול/פוליטיקה/אקשן כמוני, ועוד לא מכיר את טום קלנסי - אז שיתחיל. אתמול. "נעול" הוא בהחלט ספר מוצלח של קלנסי, וכשהוא טוב, גבירותיי ורבותיי, הוא ממש טוב. לא זזתי מהכורסה. לא יכולתי לנשום בסוף, פשוט כי אין לך מושג איך זה ייגמר. קלנ”

“**** לא יודע למה אני מרגיש נבוך מעט מהעובדה שטום קלנסי הוא מראשי "רשימת הסופרים" שלי בסימניה, ולא ג'ורג' סימנון או ג'ורג' פרק או המינגוויי. בכלל, שלושת המובילים שלי הם סופרי מתח כאלה, לא כבוד גדול, מה שאולי מעמיד את כל הטעם הספרותי שלי תחת סימן שאלה מטריד. מה שלי מוזר עוד יותר הוא שבמקום הרביעי יש לי את גרוסמן, שאותו אני לא אוהב לקרוא בכלל, אבל הוא מעניק לרשימה נופך אנין יותר, אולי. שלא לדבר”

“"הדוב והדרקון" (הוצאת מעריב – הד ארצי, 2001) הוא ספר מתח נוסף מאת הסופר האמריקני טום קלנסי. שממשיך זמן קצר יחסית לאחר שהסתיים הספר הקודם. גיבורו הקבוע של קלנסי, ג'ק ראיין כבר יושב בנוחות על כיסא נשיא ארצות הברית, והצלחתו בניהול המערכה באיראן, שחזור של מלחמת המפרץ בזעין אנפין, קנתה לו את אהדת הציבור. ראיין, שכיהן קודם לכן כסגן ראש ה־CIA וכיועץ לביטחון לאומי, הוא נשיא שונה מאוד מקודמיו. הוא "היה בזמ”

“**** כן, היה אפשר לקרוא לספר "ללא חארטה" וזה היה עובד באותה מידה. מדובר באחד הספרים המוקדמים של טום קלנסי, שמתרחש בזמן מלחמת וייטנאם, כשג'ק ראיין עוד היה ילד ולא נכנס לעניינים. כאן אנחנו מתוודעים לראשונה לג'ון קלארק שלמדנו להכיר ולאהוב בספרים המאוחרים יותר של קלנסי, שאחרי שאשתו מתה (של קלארק, לא קלנסי!) ואהובתו נרצחת באכזריות על ידי סוחרי סמים, הוא עושה שימוש ביכולותיו כ״כלב ים״ - איש”

“***** לפני ארבע או חמש שעות הרגשתי איזה עיקצוץ מעצבן בלחי, אבל היד שלי נזכרה להתרומם למעלה ולגרד רק עכשיו, כשהספר נגמר. או, מאן, איזה מתח. מי שמחבב ספרות ריגול/פוליטיקה/אקשן כמוני, ועוד לא מכיר את טום קלנסי - אז שיתחיל. אתמול. "נעול" הוא בהחלט ספר מוצלח של קלנסי, וכשהוא טוב, גבירותיי ורבותיי, הוא ממש טוב. לא זזתי מהכורסה. לא יכולתי לנשום בסוף, פשוט כי אין לך מושג איך זה ייגמר. קלנ”

“**** לא יודע למה אני מרגיש נבוך מעט מהעובדה שטום קלנסי הוא מראשי "רשימת הסופרים" שלי בסימניה, ולא ג'ורג' סימנון או ג'ורג' פרק או המינגוויי. בכלל, שלושת המובילים שלי הם סופרי מתח כאלה, לא כבוד גדול, מה שאולי מעמיד את כל הטעם הספרותי שלי תחת סימן שאלה מטריד. מה שלי מוזר עוד יותר הוא שבמקום הרביעי יש לי את גרוסמן, שאותו אני לא אוהב לקרוא בכלל, אבל הוא מעניק לרשימה נופך אנין יותר, אולי. שלא לדבר”

“"הדוב והדרקון" (הוצאת מעריב – הד ארצי, 2001) הוא ספר מתח נוסף מאת הסופר האמריקני טום קלנסי. שממשיך זמן קצר יחסית לאחר שהסתיים הספר הקודם. גיבורו הקבוע של קלנסי, ג'ק ראיין כבר יושב בנוחות על כיסא נשיא ארצות הברית, והצלחתו בניהול המערכה באיראן, שחזור של מלחמת המפרץ בזעין אנפין, קנתה לו את אהדת הציבור. ראיין, שכיהן קודם לכן כסגן ראש ה־CIA וכיועץ לביטחון לאומי, הוא נשיא שונה מאוד מקודמיו. הוא "היה בזמ”