לפני הרבה שנים, ישבתי במעין גינת אמפי קטן באחת הסימטאות שבנחלאות בין אגריפס ליפו. ידעתי שעתידה להגיע לשם קבוצה של קורס מורי דרך. הכרתי את אחת התלמידות. כשהגיעו, המדריך קרא קטע של דקה או שתיים ששבה אותי. לא הצלחתי להבין מאיזה ספר הוא קרא, רק זכרתי שזה היה פתיחה של אחד הספרים של <mark>חיים הזז</mark>. לימים כשנזדמן לידי מן ההפקר "כל כתבי <mark>חיים הזז</mark>", אחד-עשר כרכים ישנים קטנים ואדומים של עם עובד, לא היססתי, ואספתי

יום אחד עברתי ליד ספריית הרחוב החביבה עלי, וראיתי הרבה שקיות זבל מלאות ספרים מונחות בחוץ. נערכתי לסדר את הספרים במדפים, כמו שאני עושה לפעמים, משום שאנשים שמפנים את בתיהם מתעצלים לסדר את השקיות והארגזים שהם מוציאים מבתיהם. אבל אז עצרה אותי בעדינות אישה שעמדה שם והסבירה לי שזה דברים שהיא ניפתה וניקתה מספריית הרחוב, כדי שתהיה יפה ומזמינה. הלו? כל מה שקטן וצהוב את זורקת? ח"נ ביאליק? י"ל פרץ? בלזאק? על

(הביקורת היא על הסיפור הדרשה בלבד)
...
כל יהודי נדרש במובן מסויים לענות על שאלת ההיסטוריה היהודית, באופן האובייקטיבי וגם הסובייקטיבי. ומכאן נובעת השאלה לאן העם היהודי הולך.
<mark>חיים הזז</mark> מגלם בפנינו את יודקה שלא היה דברן ומעולם לא דרש ברבים ולא היה איש של פרהסיה. אך יום אחד ביקש לדרוש בפני הועדה של חברי ההגנה. הוא מהסס, מגמגם, לא יודע איך לפתוח, אך איזו קיצוניות תוקפנית מתגלה לפתע בדבריו. לעם היהוד

אני ממליץ לקרוא את הביקורת של יקירוביץ שקדמה לי בהחלט מצוינת ומרחיבה יותר משלי. אני רק מוסיף מעט למדתי את ספוריו של <mark>חיים הזז</mark> לבחינות הבגרות לפני.... כארבעים ושש שנים! בימים אלו "מצאתי" לא במקרה את הספר הזה בארון הספרים שלי מצהיב. בכוונתי להתיחס לספור אחד מתוך ספר זה: הדרשה שמעז יודקה שהגיע לארץ כחלוץ בעקבות השואה להעמיד בפני חבריו על יהדות ועל ציונות. "הספור" קשה לכנות זאת כך עורר בזמנו דיונים ב

משהו מיוחד בכתיבה של <mark>הזז</mark>, שטובלת במושגי חז"ל, שכולה מלאה הרבולוציה של זמנו, שדמויות חגות בה ונפגשות ונפרדות ומופיעות ושוקעות חזרה בין השורות ומשוחחות ומתלבטות וקמות וחוזרות לישון ומתלבשות ובעת הצורך גם פושטות את הכותונת. וזה הרושם שנחרט לי מהקריאה; <mark>הזז</mark> אוהב את הדמויות שלו, וחי אותן, וכנראה גם ליקק את השפתיים בזמן שכתב להן. כי עלילה אין יותר מדי. היא איטית ולא מאד בהירה, ובאמת לא ברור תמיד מה קורה.