ביקורת ספרותית על הדרשה וספורים נבחרים מאת חיים הזז
ספר מעולה

---

(הביקורת היא על הסיפור הדרשה בלבד)
...
כל יהודי נדרש במובן מסויים לענות על שאלת ההיסטוריה היהודית, באופן האובייקטיבי וגם הסובייקטיבי. ומכאן נובעת השאלה לאן העם היהודי הולך.
חיים הזז מגלם בפנינו את יודקה שלא היה דברן ומעולם לא דרש ברבים ולא היה איש של פרהסיה. אך יום אחד ביקש לדרוש בפני הועדה של חברי ההגנה. הוא מהסס, מגמגם, לא יודע איך לפתוח, אך איזו קיצוניות תוקפנית מתגלה לפתע בדבריו. לעם היהודי אין היסטוריה הוא אומר. 'אני מתנגד לה בכל תוקף' (ציטוט לא מדוייק). אף למרות שהוא מאריך בדברים, הם פתאום מתבהרים.
רק הגויים תיקנו לנו את ההיסטוריה, עשו אותה כדרכם ומנהגם, ואנחנו רק ישבנו ובכינו. "מה יש בה? השיבו לי! מה יש בה? גזירות, עלילות, רדיפות וקידוש השם. ועוד פעם גזירות, עלילות, רדיפות גוף.. הנה היא מה, וזה הכל". ולילדים הוא אומר: חברה, אין לנו היסטוריה ואין לי מה ללמד אתכם, אתם פטורים. לכו לשחק כדורגל. ההסטוריה היהודית משעממת מידי ובטח שילדים לא ירצו ללמוד אותה. העם היהודי חובב ייסורים-הוא אומר- הייסורים הם האלה שמגדירים אותנו. "מפני מה מוכרחות, לפי השקפת העם, להיות לפני הקץ צרות גדולות? ...ולאו דווקא צרות נאמר בשביל שיחזרו בתשובה, וכיוצא בזה, אלא סתם צרות של צרות, בלי שום טעם וצורך". לפיכך הציונות היא שלילת היהדות, התנערות והתנתקות מן ההיסטוריה הגלותית שהיא עיקר עברנו וזהותנו עד כה.
בעניין המשיח, יודקה אומר, האמונה הזו רק גורמת לנו להיות פסימיים. היהודים רק יושבים ומחכים שהוא יבוא. ומדוע? "מפני שאינם רוצים שיגאלו!" כוונתו אולי לא רק ליהודים שומרי מצוות.
אם הזז היה רוצה לכתוב בצורה אותנטית, היה בטח כותב איזה מאמר או שניים. אך אין זה מן המובטח שהוא שם את דעותיו בפיו של יודקה. לטעמי רצה רק לגלם איזה שהיא נקודת מבט חריפה, שיש בה מן האמת, אך בכוונה הוא מקצין אותה, במטרה לעורר באדם היהודי את שתי השאלות שבפתחתי בהן וכל השאלות הנגזרות מכך, אך הוא גם קורא לאקטיביות ועשייה.
סיפור קצר זה (16 עמודים) הוא מהמחוננים שבספרות היהודית הציונית. ומי שלא מכיר אותו, שיקרא במהרה.

» ביקורות נוספות של יקירוביץ'
» ביקורות נוספות על הדרשה וספורים נבחרים