לקחתי שאיפה עמוקה ומזוכיסטית וצללתי אל תוך מוחו של נער מתבגר. לא סתם נער מתבגר, אלא אחד ששקוע עמוק בבוץ של גיל 12, בו אתה מרגיש שאתה רגל אחת מחוץ לילדות אבל עדיין לא באמת מתקבל בעולם המבוגרים. ולמה עשיתי את זה לעצמי? כי ספרים רבותיי, זה למה.

ברוכה הבאה לשטאטל, מוריה יקרה, עיירה יהודית בפולין. איך מזג האוויר שם במעמד הנמוך של תחילת המאה העשרים? יופי, תיזהרי כשאת צועדת, יש הרבה בורות שקשה לצאת מה

היצירה הראשונה של טולסטוי שאני קורא.
העלילה עוסקת באציל צעיר שמנהל רומן עם איכרה בכפר שלו לפני נישואיו, ואז הוא מתחתן עם אישה נפלאה אבל הזיכרון של הרומן הזה ממשיך לרדוף אותו עד ל.. שני סיומים שונים שטולסטוי כתב לסיפור, בהפרש של יותר מעשור ביניהם.

קודם כל כדאי להבהיר עד כמה היצירה הזו אינטימית עבור המחבר, משהו שלא ידעתי לפני הקריאה והיה מאוד מעניין ללמוד; טולסטוי ניהל רומנים עם איכרות בכפר שלו

טוב, טיפוסים כמו יהושע פרלה מעניינים אותי. למען האמת הם אף פעם לא מפתיעים במיוחד, אבל אני נהנה לנסות לגבש לי תמונה על אדם מסוים מתקופה מסוימת, ואז לקרוא את הדברים שכתב, מנסיון להתחבר לנקודת מבט שלו.
יהושע פרלה נולד בראדום שפולין, והייתה לו את התבנית הזאת של יהודי של עיירה ושל כפר, אבל המתחלנת יותר. הוא גדל בחממה היהודית, ועדיין עם פירצות מודרניות וחילוניות, היה לסופר בין היתר, ו…נספה בשואה.

את טולסטוי אין צורך להציג, מיותר לציין שאני אחת ממעריצותיו. את הספר גמעתי במהירות כמו זה שרץ למרחקים קצרים, נו איך קוראים לו? בולט לא?. טוב אם נדייק , לא בדיוק סיימתי אותו בפחות מעשר שניות, אלא ביומיים.

על מה הספר? על יצרים מיניים וחשקים, והתמודדות הגיבור עימם. טולסטוי אלוף, גאון ספרותי, הוא מתאר את חשקיו, מחשבותיו ויצריו המיניים של הגיבור ללא תיאורים פורנוגרפיים. היש עוד אחד כמוהו בימינו אלו?

יהושע פרלה (1888-1943).
מספר יידי מהשורה הראשונה שנשכח לפני שנים רבות.
חווה על בשרו את אורך החיים הגלותי בשטאטל (עיירה) הפולנית בעת שקיעתה הסופית של תקופה זו. הספר הוא למעשה אוטוביוגרפיה של הסופר ומסופר מנקודת ראותו של נער יהודי החווה את ארועי התקופה ומתאר את חיי היום יום של המעמד הנמוך-בינוני.
הכתיבה קולחת ומעניינת והיא בשיאה במיוחד כשהמחבר מתאר יחסים בין אנשים.
החיסרון העיקרי הוא שיש יותר מי

החשד המיידי שלי כשמדובר בספר של מישהו שנרצח באושוויץ ושאף פעם לא שמעתי עליו, הוא שמדובר בספר שללא החלק הזה בביוגרפיה של הסופר, ראוי היה לו, לספר, לזכות למנוחת עולמים, רק שאיזה נצר החליט, כמחוות זיכרון, לתרגם ולהוציא לאור רומן בעל ערך סנטימנטלי אישי ותו לא.

ובכן, אין דברים בגו. זה באמת יופי של ספר.

עיר פרובינציאלית לא רחוקה מוורשה, תחילת המאה העשרים, חיים של סתם יהודים, כלומר, סתם אנשים, שמת

סיפור על חיי דלת העם בעיירה יהודית בפולין בתחילת המאה העשרים, מנקודת מבט של ילד מתבגר. הסגנון הוא ריאליסטי ומזכיר מאוד את בשביס זינגר. אין כאן אידיאליזציה נוסטלגית, וחיי היום יום מוצגים כפי שמן הסתם היו כשרוחות הזמנים המשתנים מוזכרות כבדרך אגב. לא גיבורים יוצאי דופן, לא מהפכות ולא גדולי רוח או למדנים דגולים. בתחילה לא קל להתחבר לדמויות האפורות שאין בהן לכאורה מה שיעורר אמפתיה, אך אט אט אתה מוצא עצ