“אני בבעיה, מצד אחד אני רוצה לקרוא ספר טוב שימשוך אותי, ומצד שני כשהוא מגיע אני מוצאת את עצמי מחוסרת שינה. אחרי שעות מרובות בעבודה, ועבודה מרובה בבית בין ארבעת ילדיי ובין עבודות הבית, אני מוצאת את זמן הקריאה שלי רק בלילה כשכולם ישנים, רק אני והספר ערים, וכשהספר מותח וכתוב היטב אני קוראת עוד דף ומתחייבת בפני עצמי שרק עוד כמה דפים והנה הבוקר עולה. אל תסתכלי לאחור , הפתק שסמנתה מצאה בחדרה עורר את ח”

“אל תסתכלי אחורה. ג'ניפר ארמנטראוט. חמישה כוכבים. ב - י - ק - ו - ר - ת - ! [הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...] {הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי} (סיימתי לקרוא את הספר לפני שבוע בערך...) וואו! אני פשוט אפתח ואגיד, וואו! זה היה ספר כל כך מושלם! אני סיימתי אותו במהירות מדהימה. לא יכולתי להוריד ממנו את הידיים שלי. אמא של”

“סינוסיטיס. האפטר פרטי של החיידקים. קודם מגיעים הנזלת, כאב הראש, הגרון, חבילת ה"הכל כלול" של הצינון. אח"כ חוגגים להם החיידקים בחללים הרומנטיים שבין עצמות הפנים, רוקדים ריקודי עם כשבידיהם פטישים, אותם הם מנופפים לכל עבר. אוי, כמה שזה כואב. מערכת העצבים מתגייסת במלואה להעברת שדר אחד חד וברור: כואב ! ! ! המוח יוצא מכלל פעולה. כל ניסיון לפנות אליו בדרישות או בקשות נענה ב"מצטערים, כל נציגינו עסוקי”

“"אבל היא לא תכננה ללכוד את תשומת ליבו של הבחור היחיד שיכול לנפץ את עתידה לרסיסים." נו באמת, זה ממש מטעה אם מתייחסים לזה ברצינות. תיכננתי ללכת להתקלח אבל אז גם ראיתי את הכריכה, וחשבתי על הנעליי ריקוד והזכוכית המתנפצת, ואין פה ממש תוכן על ריקוד, אבל אני משערת שיהיה בספר הבא. הדמות הראשית היא רקדנית לשעבר, וציפיתי שאולי בספר הזה תהיה איזושהי חזרה אל הריקוד, חיבור מחדש, אבל ממש לא. הספרים הבאים”

“אני בבעיה, מצד אחד אני רוצה לקרוא ספר טוב שימשוך אותי, ומצד שני כשהוא מגיע אני מוצאת את עצמי מחוסרת שינה. אחרי שעות מרובות בעבודה, ועבודה מרובה בבית בין ארבעת ילדיי ובין עבודות הבית, אני מוצאת את זמן הקריאה שלי רק בלילה כשכולם ישנים, רק אני והספר ערים, וכשהספר מותח וכתוב היטב אני קוראת עוד דף ומתחייבת בפני עצמי שרק עוד כמה דפים והנה הבוקר עולה. אל תסתכלי לאחור , הפתק שסמנתה מצאה בחדרה עורר את ח”

“אל תסתכלי אחורה. ג'ניפר ארמנטראוט. חמישה כוכבים. ב - י - ק - ו - ר - ת - ! [הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...] {הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי} (סיימתי לקרוא את הספר לפני שבוע בערך...) וואו! אני פשוט אפתח ואגיד, וואו! זה היה ספר כל כך מושלם! אני סיימתי אותו במהירות מדהימה. לא יכולתי להוריד ממנו את הידיים שלי. אמא של”

“סינוסיטיס. האפטר פרטי של החיידקים. קודם מגיעים הנזלת, כאב הראש, הגרון, חבילת ה"הכל כלול" של הצינון. אח"כ חוגגים להם החיידקים בחללים הרומנטיים שבין עצמות הפנים, רוקדים ריקודי עם כשבידיהם פטישים, אותם הם מנופפים לכל עבר. אוי, כמה שזה כואב. מערכת העצבים מתגייסת במלואה להעברת שדר אחד חד וברור: כואב ! ! ! המוח יוצא מכלל פעולה. כל ניסיון לפנות אליו בדרישות או בקשות נענה ב"מצטערים, כל נציגינו עסוקי”

“"אבל היא לא תכננה ללכוד את תשומת ליבו של הבחור היחיד שיכול לנפץ את עתידה לרסיסים." נו באמת, זה ממש מטעה אם מתייחסים לזה ברצינות. תיכננתי ללכת להתקלח אבל אז גם ראיתי את הכריכה, וחשבתי על הנעליי ריקוד והזכוכית המתנפצת, ואין פה ממש תוכן על ריקוד, אבל אני משערת שיהיה בספר הבא. הדמות הראשית היא רקדנית לשעבר, וציפיתי שאולי בספר הזה תהיה איזושהי חזרה אל הריקוד, חיבור מחדש, אבל ממש לא. הספרים הבאים”