ביקורת ספרותית על אל תסתכלי אחורה מאת ג'ניפר ארמנטראוט
ספר לא משהו

---

סינוסיטיס.
האפטר פרטי של החיידקים.
קודם מגיעים הנזלת, כאב הראש, הגרון, חבילת ה"הכל כלול" של הצינון.
אח"כ חוגגים להם החיידקים בחללים הרומנטיים שבין עצמות הפנים, רוקדים ריקודי עם כשבידיהם פטישים, אותם הם מנופפים לכל עבר.
אוי, כמה שזה כואב.
מערכת העצבים מתגייסת במלואה להעברת שדר אחד חד וברור: כואב ! ! !
המוח יוצא מכלל פעולה. כל ניסיון לפנות אליו בדרישות או בקשות נענה ב"מצטערים, כל נציגינו עסוקים בפניות קודמות".
אין מנוס.
אני מכבה את המוח ומחפשת את הספר שיפעיל אותו הכי פחות.
-----------------------
והרי וידוי מביך. (אם המוח שלי היה בפעילות מלאה זה בטח לא היה קורה):
אני אוהבת סרטי תיכון אמריקאים. טוב נו, אוהבת זו מילה חזקה. נלך על מחבבת.
קלולס, 10 דברים שאני הכי שונאת אצלך, יומני הנסיכה, המממ... בטח יש עוד. לא זוכרת. גם לא ראיתי הרבה (אחרת החיבה לז'אנר בטח היתה עוברת לי...)
קשה להסביר מה, בעצם, יש בהם. אולי אלו המעמדות הנוקשים, החלוקה המוחלטת הזו בין מקובלים ללא מקובלים, בין חנונים לסתם מוזרים. בסופו של דבר, נוסחת סינדרלה היא נוסחה פופולרית ומנצחת, ובשביל סיפור סינדרלה טוב, אנחנו צריכים חברה מעמדית נוקשה, שאותה אפשר לרסק בקלילות בדרך להצלחה ולאושר.
המקובלים הם הרעים, הגיבור/ה הממושקפ/ת שאף אחד לא שם לב ליופיו/ה המדהים (חוץ מהצופים. שאר התלמידים בתיכון כנראה לא שמים לב כי אין להם משקפיים. שיקולים אסטתיים), עד למייקאובר מסוג כזה או אחר. ובסוף הכי חשוב להיות חבר נאמן ונאמן לעצמך. או להפך. או משהו. ולמצוא אהבה, כמובן. איך שכחתי.
-----------------------
הספר הזה הוא סרט, סליחה, ספר תיכון אמריקאי בתוספת תעלומה בלשית.
סמי, גיבורת הספר, מתעוררת באמצע שום מקום, ומגלה שהיא לא זוכרת כלום. אין לה מושג מי היא, מאין באה ולאן היא הולכת.
לאחר אשפוז קצר היא שבה לביתה ולמשפחתה, אותם היא לא זוכרת, וצריכה להתחיל להתמודד עם מגוון בעיות שיוצגו להלן, לאו דוקא על פי סדר חשיבותן:
א. בערב בו היא נעלמה היא היתה עם חברתה הטובה ביותר, שנעלמה אף היא. מה קרה לה? האם סמי אשמה במשהו? במה בדיוק?
ב. ומי שולח לה פתקים עם רמזים לאירועי הלילה בו שתיהן נעלמו?
ג. מסתבר שלפני היעלמותה היא היתה מלכת כיתה ביצ'ית מהסרטים. טיפוס בלתי נסבל. עכשיו, היא סולדת מעצמה ומהתנהגותה ומנסה לפענח מה גרם להיות כזאת. שיהיה לה בהצלחה. אני בטוחה שהרבה פסיכולוגים ויועצות בתי ספר היו שמחות לקבל את התשובה.
ד. כתוצאה מהנ"ל, היא לא סובלת את החברות שלה.
ה. וגם לא את החבר שלה.
ו. לא רק שהיא לא סובלת אותו, הוא לא גורם לה לפרפרים בבטן. יכול להיות שהם נמחקו יחד עם הזיכרון? לא, לא, לא. לא יכול להיות. האהבה תמיד מנצחת.
ז. אבל לעומת זאת, יש לה רגשות עזים כלפי הבן של הגנן, כלפיו היא היתה אכזרית למדי לפני ההיעלמות.
ח. והיא ממש לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. שזה הגיוני, תכלס. זה לא שיש לה בעיות יותר דחופות על הראש או משהו.
ט. והוא כן גורם לה לפרפרים בבטן. הייתי מספרת לכם שזה בגלל שגם לפני כן היא אהבה אותו בסתר, והאהבה, אתם יודעים כבר, תמיד מנצחת, אבל זאת חתיכת ספוילר. תשכחו שאמרתי.
י. והוא בטח לא אוהב אותה בחזרה! כי היא היתה כל כך גועלית כלפיו! אויויוי, מה יהיה. או שאולי גם הוא היה מאוהב בה בסתר? אוי לא. שוב ספוילר. תמחקו.
יא. כתוצאה מסעיף ג לעיל - אין לה עם מי ללכת לקנות שמלה!
אני לא בטוחה שהבנתם את גודל המשבר, אז אחזור על זה: אין לה עם מי ללכת לקנות שמלה!
לא, אני אקדיש לזה סעיף כפול:
יב. אין לה עם מי ללכת לקנות שמלה! לנשף!!
מה זאת אומרת, איזה נשף? *ה*נשף. הפרום. ההוא שתופס תפקיד חשוב כל כך בכל סרט אמריקאי.

כי יש תעלומת רצח, ויש אבדן זיכרון
אבל הפרום תמיד במקום הראשון!
-----------------------
תראו, יכולתי לקטול את הספר הזה הרבה יותר ביסודיות.
יכולתי להתעכב, למשל, על זה שאמנם לא גיליתי את הרוצח, אבל זה רק בגלל שהמוח שלי לא היה נגיש בזמן הקריאה. וגם בגלל שציפיתי משום מה מהסופרת לטיפה יותר אומץ.
המשטרה, לעומת זאת, נכשלה קשות בתפקידה כשלא שאלה שאלה בסיסית ביותר שכל שוטר מתחיל היה שואל. אלא אם כן היה לו סינוסיטיס.
או על זה שהגיבורים יפים מדי, המקובלים מרושעים מדי, הגיבורה ענוגה ושברירית והנערים שסביבה גבריים ומאצ'ואיסטיים, וששים לשלח אגרופים מסוקסים בלסתות פחות גבריות.
וגם זה שהמסר העיקרי של הספר, על זה שכסף זה לא העיקר והכי חשוב האהבה או משהו, נדחף בבוטות. ולמרבה האירוניה, הוא נסתר קצת בסיום, מאחורי הגב של הסופרת, ולא ארחיב פה מחשש לספוילרים.
אבל אני מסתפקת במה שכבר אמרתי, כי בכל זאת - הוא העביר לי בכיף כמה שעות של סבל וחוץ מזה, יש לי חולשה לז'אנר. כבר אמרתי את זה?
מומלץ לחובבי הז'אנר, למי שתאי המוח שלו יצאו לחופשה, נמסו בחום או בלתי נגישים מכל סיבה אחרת.
לקרוא, ולא להסתכל אחורה.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על אל תסתכלי אחורה