זהו ספר שני בטרילוגיה, וככזה, ניגשתי אליו בציפייה ובחשש, כי הראשון (האגף הרביעי) היה טוב וסוחף ויצוק בתבנית הז'אנר הרומנטזי (אז נא לארגן ציפיות בהתאם), והספר השני יכול להיות מעבר צולע לספר השלישי שאמור לסגור את הטרילוגיה, או להצליח לעמוד בפני עצמו, למרות שאנחנו מכירים כבר את הדמויות הראשיות, ואת העולם.
והספר הזה הצליח! 735 עמודים שמתארים את השנה השנייה של ויולט בבסגייה, בית הספר הצבאי בממלכת נוואר

האגף הרביעי – <mark>רבקה יארוס</mark>
על גבולות הכוח, על השקר שבחינוך לנאמנות ועל האומץ לראות את האמת גם כשהיא שורפת.

האגף הרביעי – <mark>רבקה יארוס</mark>
על גבולות הכוח, על השקר שבחינוך לנאמנות ועל האומץ לראות את האמת גם כשהיא שורפת.

אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשרכשתי את המהדורה המהודרת, אבל בדיעבד, אני שמחה ממש. מתאים לספר הזה לבוא בפורמט מכובד וגדול.
505 עמודים גדושי פנטזיה, דרקונים, בחורים מסוקסים, מדי עור ופחד מוות. עד כדי כך.
ויולט סורנגייל המיוחסת, מגיעה לגיל גיוס חובה לצבא, ובמקום להתגייס ללבלרים כמו אביה המנוח, וכמו שחשבה כל חייה, היא מתגייס לאגף הרוכבים כמו אחותה הגדולה ואחיה שגם נהרג במרד שהיה שש שנים קודם. מדובר

אני אוהבת דרקונים, פנטזיה ורומנטיקה. אני אוהבת ספרים מלאי תיאורים, מתח ועולם שאפשר להישאב אליו.
אני גם נמשכת במיוחד לסיפורים שמתארים תהליך של למידה והתפתחות. ב״האגף הרביעי״, ויולט מתגייסת ליחידה קרבית – מהלך שדורש אימונים אינטנסיביים, הקרבה, משמעת ושיעורים שלא נגמרים. זה תהליך של התנסות מתמשכת, של התמודדות יומיומית עם פחדים, גבולות ויכולות חדשות.
ללוות את הדמות הראשית במסע כזה הוא אחד הדברים שאני

מושלם.
סיפור נהדר
סופרת מושלמת ואלופה
מילים נהדרות ועלילה שלוקחת אותך לעולמות אחרים ולדמיון שלך להשתולל והמילים של הספר שמלטפות לך את הנשמה ופורטות לך על הנימים הכי קטנים שיש לך בגוף ואתה צולל לתוך סיפור מופלא ומקסים שגורם לאלפי פרפרים לרחף לך בתוך המחשבות והבטן לקרקר ולרקוד מרוב הנאה
ווהאווו
רוצים כבר את הספר הבא

ספר מרגש, שהרגשתי שאני חייבת לקרוא משתי סיבות: זהו ספר שבמרכזו חייל ביחידה למבצעים מיוחדים ולאור התקופה שאנו נמצאים בה, הרגיש לי ראוי ומכבד לקרוא על חייל. במסגרת תפקידו החייל משמש כמפעיל לכלבת עבודה בשם האבוק והקשר ביניהם מיוחד במינו. מי שמכיר אותי יודע, שסיפורים שבהם מעורבים כלבים, תמיד מצליחים לשבות את לבי.
לפרקים היה קשה לי לקרוא את הספר, משום שבאופן כללי ברובו הוא עצוב. מצד שני הספר אכן שבה א