“הכרתי את בעלי כשהייתי בת 18. אהבה ממבט ראשון בין שני אנשים שעל הנייר הם הכי שונים בעולם. נתנו לנו חודש לכל היותר. בגיל 21 נשאנו. מה הסיכוי שזה יקרה? מה הסיכוי ששנים אחר כך זה עדיין יעבוד? לפי תורת ההסתברות הקלאסית הסיכוי שואף לאפס. אולם לפי "מצרפי המקרים" של יואב בלום זה סביר ביותר. גיא הוא מצרף מקרים שמתמחה בצירופי שידוך. תפקידם של מצרפי המקרים הוא להניע את שרשראות האירועים הבלתי סבירות שתחול”

“יצא שמיד לאחר שקראתי ספר שעוסק במסע בזמן, התחלתי לקרוא ספר נוסף שעוסק באותו הנושא. צירוף מקרים? לא יודע, תשאלו את יואב בלום, צירופי מקרים הם הרי תחום מומחיותו, הוא אף כתב על זה ספר... אבל בניגוד לספר הקודם, כאן כללי הנסיעה בזמן הם אחרים - אין פרדוקסים, כלומר לא ניתן לשנות את העבר. למען האמת, ברוב במקרים למעט מקרים בודדים, ניתן רק לצפות באירועים היסטוריים או אירועים מהעבר האישי, מבעד לשער כשהגוף”

“בשבוע שעבר נהגתי לעבודה, מאורע בלתי רגיל לכשעצמו. היה פקוק ברמות, פקק אינסופי שנשפך לצומת רמות והלאה לאורך גולדה. נהגתי בנתיב השמאלי ביותר שאינו פונה שמאלה כששמתי לב לתופעה עוד יותר בלתי רגילה: הנתיב שמשמאלי, זה שפונה שמאלה - היה פנוי. ריק. נטול מכוניות. נהגים בפקק מימיני, נהגים בפקק מלפני, נהגים בפקק מאחורי, ומשמאלי - כלום. איפה, תהיתי לעצמי, כל אותם נהגים ישראלים מהזן שעשרת הדברות שלו מתמצה”

“**** כמו שלסרטים יש פסקול, שלעתים קרובות קובע את האופן שבו נפרש את מה שאנחנו רואים ומעניק לו לא רק רובד נוסף אלא גם קונטקסט, אז גם לספרים יש משהו כזה. אני מכנה את זה טון. הקול של הספר, המנגינה שלו. זה לא משהו שמיעתי, כמובן, אלא פועל יוצא, צירוף של כמה דברים שמאפשר להרגיש, תוך כמה שורות או עמודים, לאן נכנסנו ומהי החווייה שאנחנו עומדים לעבור. זה סוג המילים, כמובן, המשלב השפתי והניסוח של ה”

“הכרתי את בעלי כשהייתי בת 18. אהבה ממבט ראשון בין שני אנשים שעל הנייר הם הכי שונים בעולם. נתנו לנו חודש לכל היותר. בגיל 21 נשאנו. מה הסיכוי שזה יקרה? מה הסיכוי ששנים אחר כך זה עדיין יעבוד? לפי תורת ההסתברות הקלאסית הסיכוי שואף לאפס. אולם לפי "מצרפי המקרים" של יואב בלום זה סביר ביותר. גיא הוא מצרף מקרים שמתמחה בצירופי שידוך. תפקידם של מצרפי המקרים הוא להניע את שרשראות האירועים הבלתי סבירות שתחול”

“יצא שמיד לאחר שקראתי ספר שעוסק במסע בזמן, התחלתי לקרוא ספר נוסף שעוסק באותו הנושא. צירוף מקרים? לא יודע, תשאלו את יואב בלום, צירופי מקרים הם הרי תחום מומחיותו, הוא אף כתב על זה ספר... אבל בניגוד לספר הקודם, כאן כללי הנסיעה בזמן הם אחרים - אין פרדוקסים, כלומר לא ניתן לשנות את העבר. למען האמת, ברוב במקרים למעט מקרים בודדים, ניתן רק לצפות באירועים היסטוריים או אירועים מהעבר האישי, מבעד לשער כשהגוף”

“בשבוע שעבר נהגתי לעבודה, מאורע בלתי רגיל לכשעצמו. היה פקוק ברמות, פקק אינסופי שנשפך לצומת רמות והלאה לאורך גולדה. נהגתי בנתיב השמאלי ביותר שאינו פונה שמאלה כששמתי לב לתופעה עוד יותר בלתי רגילה: הנתיב שמשמאלי, זה שפונה שמאלה - היה פנוי. ריק. נטול מכוניות. נהגים בפקק מימיני, נהגים בפקק מלפני, נהגים בפקק מאחורי, ומשמאלי - כלום. איפה, תהיתי לעצמי, כל אותם נהגים ישראלים מהזן שעשרת הדברות שלו מתמצה”

“**** כמו שלסרטים יש פסקול, שלעתים קרובות קובע את האופן שבו נפרש את מה שאנחנו רואים ומעניק לו לא רק רובד נוסף אלא גם קונטקסט, אז גם לספרים יש משהו כזה. אני מכנה את זה טון. הקול של הספר, המנגינה שלו. זה לא משהו שמיעתי, כמובן, אלא פועל יוצא, צירוף של כמה דברים שמאפשר להרגיש, תוך כמה שורות או עמודים, לאן נכנסנו ומהי החווייה שאנחנו עומדים לעבור. זה סוג המילים, כמובן, המשלב השפתי והניסוח של ה”