אני בבעיה, מצד אחד אני רוצה לקרוא ספר טוב שימשוך אותי, ומצד שני כשהוא מגיע אני מוצאת את עצמי מחוסרת שינה.
אחרי שעות מרובות בעבודה, ועבודה מרובה בבית בין ארבעת ילדיי ובין עבודות הבית, אני מוצאת את זמן הקריאה שלי רק בלילה
כשכולם ישנים, רק אני והספר ערים, וכשהספר מותח וכתוב היטב אני קוראת עוד דף ומתחייבת בפני עצמי שרק עוד כמה דפים והנה הבוקר עולה.
אל תסתכלי לאחור , הפתק שסמנתה מצאה בחדרה עורר את ח

אל תסתכלי אחורה.
<mark>ג'ניפר ארמנטראוט</mark>.
חמישה כוכבים.







ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}

(סיימתי לקרוא את הספר לפני שבוע בערך...)


וואו!
אני פשוט אפתח ואגיד, וואו!
זה היה ספר כל כך מושלם!
אני סיימתי אותו במהירות מדהימה. לא יכולתי להוריד ממנו את הידיים שלי. אמא של

סינוסיטיס.
האפטר פרטי של החיידקים.
קודם מגיעים הנזלת, כאב הראש, הגרון, חבילת ה"הכל כלול" של הצינון.
אח"כ חוגגים להם החיידקים בחללים הרומנטיים שבין עצמות הפנים, רוקדים ריקודי עם כשבידיהם פטישים, אותם הם מנופפים לכל עבר.
אוי, כמה שזה כואב.
מערכת העצבים מתגייסת במלואה להעברת שדר אחד חד וברור: כואב ! ! !
המוח יוצא מכלל פעולה. כל ניסיון לפנות אליו בדרישות או בקשות נענה ב"מצטערים, כל נציגינו עסוקי

סמי נמצאה מתהלכת בשולי הכביש, מוזנחת ופצועה. אין לה שמץ של מושג מי היא, איך קוראים לה, מהיכן באה ולאן הולכת.
היא נמצאה וחברתה הטובה קסי, נעלמה.
סמי לא זוכרת מה קרה באותו לילה, לא זוכרת מה קרה לקסי או מי זאת קסי.
סמי חוזרת לביתה, למשפחתה, לחבר ה״מושלם״ שהיה לה, לחברות בבית הספר ומגלה על עצמה שהייתה ביצ׳ית נוראית,
הייתה ממש מגעילה לאנשים לא במעמד גבוה, כמוה. היא הבינה שהיא לא אוהבת את החיים הק

אני כותבת את הביקורת דרך הפלאפון כך שזה יהיה קצת מאתגר:
התחלתי את הספר הזה בצומת ספרים והוא דיי סקרן אותי. אחרי כמה טלפונים ומסע שכנועים קטן הצלחתי לחלץ מאימא שלי הבטחה שהיא תקנה לי את הספר כשתצא לקניות. בתנאי שהיא קונה לי גם ספר ללמידת תאוריה כדי שסוף כל סוף אתחיל ללמוד.
מיותר לציין שהגיעו אלי שני הספרים, ספר התאוריה נזרק הצידה לא בעדינות עד להודעה חדשה (שלצערי הרב ההודעה תהיה בקרוב) לקחתי את "

ספר מתח קליל ונחמד. ממש לא סוג הספרים שאני קוראת,
אני לא יודעת איך הוא נכנס לרשימת הקריאה שלי ובכל זאת, נהניתי.
הספר מספר על סמנטה, נערה בת 17 שעברה אירוע טראומטי שגרם לה לאובדן הזיכרון.
היא נמצאה מתהלכת על הכביש, פצועה ומלוכלכת ואין לה מושג מי היא ואיפה היא נמצאת...
לאחר שחרורה מבית החולים, היא מגיעה לביתה ולמשפחתה (שאותם אינה זוכרת)
ומתחילה לנסות לחזור לשגרת חייה הקודמים.
ככל שהיא מגלה פר

בעולם שכולם רוצים להיות הטובים ביותר, הבולטים ביותר והנוצצים ביותר אני מחפשת דווקא את הפשטות.
ומצאתי אותה. לאחר שנה ארוכה של חיפושים בספרייה מצאתי אותה.
תנו לי לספר לכם על הפשטות.
הפשטות הגיעה אלי בצורת מלבן- לא גדול, אך גם לא קטן- עם עטיפה יפיפייה ושם מסתורי.
ואם עוד לא ניחשתם, אני מדברת כמובן על הספר "אל תסתכלי אחורה".
הספר היה מקסים. הוא היה מצחיק ומרגש ומותח (אם כי לקראת הסוף זה היה מעט

"הסתכלתי בנערה הזרה שנשקפה אלי מהמראה.
בחיים שלי לא ראיתי את הפרצוף שלה.
אבל זה היה הפרצוף שלי. התכופפתי קדימה וסקרתי את הבבואה. קווצות שיער חומות־אדמדמות הידלדלו סביב סנטר מחודד קצת. עצמות לחיים גבוהות ועיניים חומות־ירקרקות. ואף קטן. גם זאת נחמה מסוימת. שיערתי שהייתי נראית לא רע אילולא החבורה הכחולה שהתחילה מקו השיער וכיסתה כמעט את כל העין הימנית. בסנטר היה לי שפשוף גדול, כמו כתם ענקי של ריבת ת

ספר מעולה ברמות על!
מותח, סוחף, מרתק, אמיתי, וגם רומנטי
השינוי שהגיבורה עוברת כל כך גדול, שאתה מרגיש שאתה לידה כל הזמן.
היא קיבלה הזדמנות שנייה והיא עושה את זה היטב
הזכיר לי טיפה את פתאום 30.
אהבתי מאוד. כן ירבו